לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שלום לכולם זהו טור הירהורים בנושא החברה בה אנו חיים. טור בו בידכם כקוראים תינתן היכולת להשפיע עליו ועל תוכנו (לכן חשובה תגובתכם).


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

1/2009

הכוכב הישראלי אמריקאני


כל אחד המהלך בישראל רואה את אמריקה בכל מקום. המדינה היהודית משתעבדת לאמריקניזציה ומעלה את השאלה האם חשוב לה לשמור על צביונה.אמריקה נראית בארץ בכל מקום ומרחיקה את מה שנבנה כאן במהלך השנים, זו ההארה שקיבלתי בעת שצפיתי ביום השידורים בו הושבע נשיא ארה"ב ברק אובמה. אין יותר ישראל כמדינה בזכות עצמה ומשל עצמה אלא מדינה בזכות אמריקה ובשביל אמריקה.

השפה האנגלית הפכה בשנים האחרונות כמעט לשפה רשמית ללא שום חוק וללא שום הודעה מוקדמת, פשוט מוסכמה חברתית עלומה. בכל בית ספר וכמעט כל הורה דואג שמא ילדו לא ידע מספיק טוב אנגלית, אך עברית זה ממש לא מעניין. כמעט בכל יום נפתח בית ספר חדש לאנגלית בעוד העברית הולכת ונשחקת. ילד שאינו יודע אנגלית נחשב טיפש בעוד שימוש בעברית קלוקלת לא מקבל את אותו היחס. מועמד לכנסת אשר לא יודע לדבר אנגלית מושמץ כאילו היה אזרח זר (ראו מקרה אמיר פרץ ועוד) שצריך להישפט על כך ולא על סמך כישוריו ויכולתו. נאומי חברי כנסת וראש הממשלה בפני שגרירים זרים נאמרים באנגלית כאילו מתביישים בשפה העברית שהיא ממרכבי זהות האומה היהודית.  הדיבור האנגלי המושלם נתפש כדבר הטוב ביותר הנדרש על ידי כל מועמד לכל תפקיד שהוא בישראל גם אם זה רק נציג שרות.     

האנגלית היא הבסיס כאילו העברית איננה חשובה כלל, לא נאבקים פה על העברית שתהייה השלטת אלא נכנעים לאנגלית (איפה מאבק השפות שהיה בזמן הקמת הטכניון בחיפה). לא מכבדים כאן את שפת האומה כמו בצרפת או בגרמניה מדינות אותם אוהבים להשמיץ בישראל. הצרפתים או הגרמנים (אומות לא פחות נאורות מישראל) מדברים רק בשפתם ומשתדלים להמעיט בשפה האנגלית, אבל בישראל זה לא נאה. אנחנו רוצים אמריקה.

הרחובות מלאים בשלטים באנגלית, המסעדות המובילות בישראל מנסות להדמות עד כמה שניתן לארה"ב. אפילו האוכל האתני שהיה בישראל נדחק והופך למזון מהיר כמו בארה"ב. ותמיד עולה השאלה למה שם ולא כאן? למה באמריקה יש ובישראל אין. אם אין בישראל מעכשיו יהיה.   

ערך האינדיווידואליות הקיים בארה"ב פשה בישראל והחליף במהרה את ערך הקולקטיביזם והקבוצה שהיה נהוג בהיסטוריה היהודית ועם הקמת המדינה. היום לא רק שכל אחד צריך להיות מיוחד ושונה אלא אף חובה עליו, שמא אחרת יהפוך לחלק מקולקטיב. והרי קולקטיב היא מילת גנאי בתרבות הישראלית. כל אחד חושב על עצמו. כל אחד רואה איפה הוא יהיה בעוד מספר שנים תוך מחיקת הדאגה לחברה בה הוא חי. אם אתה לא חושב רק על עצמך כנראה שאתה מיושן ולא מבין מה מתרחש פה.     

את שיא האמריקניזציה הזו  רואים בטלביזיה. רוב הערוצים המרכזיים דוברים אנגלית, ואם לא, הם מכילים תוכניות המועתקות אחת לאחת מהמקור האמריקאני (פה ושם יש העתקה של תוכנית ממדינה אחרת). כאשר שיא השעבוד לארה"ב בטלביזיה נשבר עם שידורי ההשבעה של הנשיא החדש ברק אובמה.      

השידור היה מחליא, לא בגלל תוכנו אלא בגלל ההילולה שערכו סביבו בתקשורת הישראלית. מהבוקר עד הערב, שבוע לפני שבוע אחרי, הכול רק ההשבעה של אובמה. ההכנות לטקס, מה הוא יגיד בנאום, הריקודים שלו עם אשתו בטקסים השונים ועוד הרבה פרטים מהאירוע תוארו בחדשות (כן החדשות של הישראלים).  נכון לראשונה נשיא אמריקאני שחור, סוג של חלום שהתגשם, אבל מה אנחנו מדינה בארה"ב, אולי רק יגיע לכאן הצבא האמריקאני וישמור עלינו. כולם כבר ידעו הרבה לפני שהוא נבחר וטחנו זאת דק דק בכל מקום אפשרי. אז מה קורה כאן לא הגזמנו???.

אני לא זוכר ולו פעם אחת ששידרו נאום של ראש הממשלה בישראל בצורה שכזו, בוקר וערב שבוע לפני שבוע אחרי, אפילו לא בתקופת הבחירות. רק המלחמה בעזה השתוותה בסיקורה לזה שנעשה לנשיא ארה"ב והשבעתו. תהליך זה רק אומר משהו עלינו. כנראה שוויתרנו על רצוננו במדינה יהודית ישראלית עם שלטון עצמאי, צבא עצמאי ושפה משלה וכמובן יחוד משלה. כנראה החלטנו סופית להיות אמריקאנים להיות חלק מארה"ב. נשאר לנו רק לשאול אותם אם הם מסכימים לזה ולקבל את האישור הרשמי. אנחנו כבר הסכמנו נקבל אזרחות אמריקאנית נבחר נציגים לסנאט נביא לכאן את הצבא האמריקאני וזה הכול. כל השאר יבוא בטבעיות הרי כבר הסכמנו. אז בשביל מה אנשים מנסים להיאבק פה על הצביון היהודי של המדינה הרי הקרב כבר הוכרע רק עדין לא הפנמנו זאת. האפשרות האחרת והלא ריאלית היא שנתנגד למצב ונפעל באופן בהול על מנת שתישאר מדינה יהודית ודמוקרטית שנקראת ישראל ולא עוד כוכב בדגל של ארה"ב.        

נכתב על ידי אזרח , 25/1/2009 13:27   בקטגוריות ביקורת  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הניצחון וגלעד שליט


הפסקת אש במקרה ההגיוני או שלום במקרה האוטופי, שם תסתיים הלחימה ברצועה. אין מה לעשות זוהי המציאות. אי אפשר למחוק ארגוני טרור באבחה אחת, אי אפשר לשנות טוטאליות ללא הליך הדרגתי. פשוט אי אפשר לצפות ליותר. אם כן איזה הישג ישראל יכולה להשיג מהמלחמה בעזה?

פגיעה בתשתיות החמאס זה הישג???!! אני לא בטוח. להעלים את חמאס וארגוני הטרור המתלווים אליו ???!! כל מי שיודע ומכיר היסטוריה של ארגוני טרור יודע שהדבר לא הגיוני ולא יושג. מניעת ההברחות מציר פילדלפי ?? יכול להיחשב כהישג אך עדיין לא מושלם ( כל המעוניין להפעיל טרור ימצא את הדרך, את הקאסם לא צריך להבריך מיצרים אותו ביצור ביתי ). לפגוע במורל החמאס???!! זה לא יחשב הישג, אנחנו מדינה ולכן פגיעה במורל לא תיתפס כהישג. בעצם הישגים שכאלו לא ישפרו יותר מידי את כוח ההרתעה של ישראל. ההישג היחיד שבאמת יוכל להביא להחזרת כוח ההרתעה של ישראל יבוא או מלכידת מוחמד הנייה (ראש ממשלת חמאס) או משחרור גלעד שליט.

החזרת גלעד שליט היא ההישג היחידי וההוגן שישראל באמת יכולה להשיג עם סיום הלחימה בעזה. גלעד שליט השבוי זה זמן רב על ידי ארגון החמאס, הוא היחידי שיכול להיתפס בארץ ובעולם כהישג הגדול של המלחמה בעזה. ישראל חייבת להציב את שחרורו כתנאי מקדים להפסקת אש עם חמאס ברצועה. כל הישג אחר לא באמת יהיה שווה עבורנו האזרחים במדינה וכמובן גם לא בדיוק בעולם. עלינו לצאת מעזה עם הסכם המחזיר את החייל לביתו.

גלעד היה שליח מדינת ישראל, חייל בצה"ל. גלעד נשבה על ידי חמאס. גלעד יכול להוות את ההישג היחידי המשמעותי של מלחמה זו. כל העולם יודע על גלעד, כל העולם מבין שזו הזדמנותנו המשמעותית להחזירו.

ישראל חייבת להציב אותו כתנאי בסיסי בפני יוזמי ההצעות המדיניות כדי להגיע להפסקת אש. אם ישראל תוותר על הזדמנות זו להחזירו לבית, זה יראה כוויתור מעשי של ישראל על החייל. החייל יוכל להמשיך להיות בשבי החמאס כקלף "אס" אשר יוכל לשמשם בעתיד.  החייל יתפוגג בתודעת הקברניטים של המדינה.

אם גלעד לא ישוחרר כעת לאחר המבצע בעתיד ישראל תנסה להשיבו באמצעות חילופי אסירים. חילופי אסירים לא פרופורציונאליים  אשר שוב יהפכו את חמאס וארגוני טרור נוספים למנצחים. הקרב בעזה הוא קרב על התודעה, התודעה הלאומית והעולמית, מי ניצח ומי הפסיד. קרב בו רק הישג משמעותי המצטלם היטב יכול להשפיע על התודעה של המנצחים והמפסידים. גלעד הוא חלק מהקרב על התודעה והוא חלק ממדינת ישראל.

הקרב הוא לא רק התודעה כרגע אלא גם על התודעה העתידית. גלעד הוא צריבת התודעה שלנו ככישלון ושל אנשי חמאס כניצחון. רק שחרור כתנאי מקדים בהסכם יוכל לשנות את התודעה שלנו כמנצחים (וגם של הרבה מדינות בעולם) ושל חמאס כמפסידים. עלינו לדאוג שגלעד יהיה הבסיס לכל הסכם הפסקת אש ולא משנה איזו מדינה טוותה את ההסכם.

מכאן אני חושב שעלינו כאזרחים להתחיל להשפיע על הממשלה להציבו בראש כל הסכם (טוקבקים, אי מיילים, רעש, עצרות ועוד דרכים רבות). כן אנחנו יכולים לעשות זאת. אנחנו צרכים לקבוע שהוא החשוב. אחרת לא רק גלעד כשבוי והוריו יפסידו במלחמה גם אנחנו (אזרחי המדינה) וגם המדינה עצמה תפסיד במערכה. חשוב שנזכור, הקרב הוא על התודעה ובתודעתנו כאזרחים וכמדינה גלעד הוא ההפסד הפסד במערכה כולה מול חמאס. לא משנה כל ניצחון סמלי שיגיע בעקבות המלחמה, גלעד יישאר ההפסד הסמלי המשמעותי ביותר מול חמאס, בתודעה שלנו. כל מי שחשובה לו מדינת ישראל וכוחה התודעתי, השומר על קיומה מול מדינות הרוצים בחיסולה, צריך לזכור את גלעד שליט. צריך לסמן את גלעד כמטרה ולדרוש שיהיה בראש כל הסכם להפסקת אש עם חמאס, אחרת הפסדנו בקרב. אולי לא הפסד הבולט בעולם, אך בתוך מדינתנו ובתודעת חמאס נישאר כאלו שהפסידו ולא ניצחו. וכמובן אל לנו לשכוח שחמאס הוא דוגמה מוראלית לארגוני טרור שונים בעולם. רק כמה מהם מאיימים היום באופן ישיר על ישראל (מי אמר חיזבאללה או אל קעידה). לכן בקרב הזה אנו מחויבים לנצח ולנצח באופן תודעתי זה החזרת גלעד.    

נכתב על ידי אזרח , 12/1/2009 13:38   בקטגוריות אקטואליה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מלחמה והפגנה


 

שלום לכולם לערבים וליהודים.

 

דגלי פלסטין הונפו אתמול בתל אביב בהפגנה נגד הפעולה בעזה. האישור להנפת הדגלים התקבל על ידי בג"ץ  הסמכות השיפוטית העליונה בישראל. אז האם זה בכלל מותר או שזהו אקט אנטי מדיני? אולי בכלל אסור לערביי ישראל להפגין נגד הלוחמה בדרום?.... זהו דיון מורכב אך חשוב הטומן בחובו הרבה גזענות חשש וכבוד. דיון שיצר התלהמות תקשורתית באחרונה והשמיע בעיקר את המתנגדים להפגנות הלא פטריוטיות הללו.

תחילה חשוב שנזכור באיזו מדינה אנו חיים. עד כמה שידוע לכולם אנו חיים במדינה יהודית אך דמוקרטית. במדינה דמוקרטית זכות ההפגנה הנה צעד בסיסי עליו מתקיימים ערכי הדמוקרטיה. הזכות להביע את דעתך גם אם הינה שונה מדעת הרוב. המדינה צריכה לאפשר לכל אזרח להביע דעתו באופן שאינו פוגע באיש. הפגנה לא אלימה הינה דרך מכובדת לעשות זאת. 

כולם יודעים שהמבצע בעזה לא מקובל על כל אוכלוסיית המדינה ממש כפי שהוא אינו מקובל על מדינות מסוימות. כמו בחיים תמיד יש בעד ונגד, אין דעה אחת לשום כיוון יש המאמינים בגיהאד ויש המאמינים בערך החיים, יש המאמינים שהדת היא העיקר ויש הטוענים שהינה תוספת לחיים וכן יש עוד הרבה הבטים להסתכלות על דברים. כל אחד רואה את שקרוב אליו וכך גם ערביי ישראל רואים בפלשתינים כיותר קרובים אליהם מאשר התושבים בדרום. על שאר אזרחי ישראל שתומכים במבצע להבין מהיכן מגיע דרישה זו של ערבים להפגין נגד המבצע של חיילי צה"ל. התומכים במבצע יכולים לצאת בהפגנות נגד, כפי שהיה אתמול בתל אביב ובנהריה, אך לא לשלול את זכות הערבים והשמאל להפגנה. עלינו לזכור זו מלחמה בה נפגעים אזרחים מכל הצדדים והבעת דעה של בעד או נגד בנושא הינה חשובה לכל אזרחי ישראל. אזרח ערבי תושב חיפה בימים האחרונים נתן לי הסבר מדוע הוא חושב שההפגנה הערבית היא לגיטימית. "תחשוב על ההפגנות והרעש שעושים היהודים כאשר קורה משהו בעולם נגד יהודים", הוא אמר לי," גם לנו יש זכות להפגין נגד הרג האזרחים ברצועה שהם בני העם שלי". לדעתי דבריו חשובים ומעוררי מחשבה קל וחומר במדינה דמוקרטית לאומית כמו ישראל.(אני מקווה שלהבא כאשר תראו מפגין ערבי בעד אחיו ונגד המדינה נסו לחשוב מה אתם הייתם עושים לו יהודי היה נפגע ברחבי העולם כמו מאנטישמיות)

אני מקבל את דבריו וחושב כי כל עוד ההפגנות הערביות נערכות ללא אלימות וללא קריאות כמו "איטבח אל יהוד" הם לגיטימיות, אך ברגע והם חוצים קו זה על המדינה יש לפזרם אפילו בכוח. אם אנו מעוניינים לתמוך בצה"ל עלינו פשוט להפגין בחזרה. הפגנות שעומדות בכללי המשחק הדמוקרטי. הבעת דעות המותרת ללא אלימות במדינת ישראל. על כך יש לשבח את בג"ץ והמשטרה  על שמאשרים הפגנות של הצד המתנגד למבצע בעזה. כל זה נכון ומקובל אך דבר אחד איננו מקובל לדעתי  וזה הנפת דגלי מדינה או ארגון העוינים את המדינה בלב ההפגנה או המדינה בשעת מלחמה. ארגוני טרור או מדינת אויב אינה צריכה לקבל לגיטימציה בלב מדינה ריבונית הנתונה במלחמה. עד כמה שידוע לי הרשות הפלשתינאית והחמאס עדיין אינם במצב של שלום עם מדינת ישראל. לדעתי יחסי המדינות הם יחסי איבה ושנאה. וכמובן שדבר זה מרגיז כאשר המשטרה אוסרת, בחשש לפרובוקציה, על מפגינים עם דגלי ישראל להתקרב להפגין בקרוב למפגינים עם דגלי הרשות הפלשתינאית.

בהחלטתו לאשר את הנפת הדגלים הפלשתינאים בלב ההפגנות בתל אביב וכו' בג"ץ טעה כיוון שאפשר למפגיני השמאל והערבים ליצור פרובוקציה בעת מלחמה. כאשר בעת ובעונה אחת בג"ץ דחה את הפגנת אנשי הימין באום אל פחם בחשש מפרובוקציה בימים האחרונים. מכאן שבג"ץ אולי בתום לב יוצר פרובוקציות מסוימות. הוא חייב להתחיל להחיל דין שווה הן על יהודים והן על ערבים ולא איפה ואיפה. בג"ץ לא צריך להתנצל בפני הערבים ולהתכופף כדי שיחושו מרוצים במדינה כיוון שכך הוא רק מלבה את השנאה בין הלאומים השונים הקיימים במדינה. אם אם תיתן לאחד מבניה היתר לאכול סוכריה על מקל ועל האחר תאסור, הכעס והקנאה ילובו בן האחים.

מה שחשוב שנזכור ממלחמה זו הוא שכולנו בני אדם, גם הערבים וגם היהודים, גם בעזה וגם בישראל. הבעת דעה שונה  וההקשבה לה חשובה לדמוקרטיה ולנו כבני אדם.  וכפי שאני מעוניין שלא יפגעו אזרחים ישראלים עדיין אני מקווה שלא יפגעו גם אזרחים פלשתינאים, אך לצערנו במלחמה אין מנצחים כולם מפסידים. תמיד נפגעים משני הצדדים. תמיד המלחמה פותחת פצעים ולא סוגרת אז בואו רק נסתכל מעט קדימה ונחשוב כיצד דואגים שהפצעים לא יהפכו למוגלתיים לשני הצדדים.

 

הרבה בהצלחה לחיילי צה"ל בהגנתם על תושבי הדרום ושיחזרו הביתה בשלום.

וכמובן הרבה תקווה שאזרחים משני הצדדים הן מישראל והן מעזה לא יפגעו במלחמה זו.

 

 

שבוע טוב 

נכתב על ידי אזרח , 4/1/2009 09:25   בקטגוריות אקטואליה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  אזרח

מין: זכר





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאזרח אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אזרח ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)