מהי עיר בירה שאל אותי פעם ילד בן 7 ובאמת ניסיתי לענות לו. לפחות השתדלתי להסביר לו את מה שרשום באנציקלופדיה. עיר בירה הינה העיר בה מוכרזים מוסדות השלטון, כמעט תמיד היא הגדולה בערי המדינה, יושבים בה נציגים של מדינות זרות, העיר הראשית בה מתנהלים רוב חיי המדינה ושמה הולך לפניה ויכול אף לשמש כשם המדינה.

היום אני שואל עצמי אם טעיתי או שמא אני חי בארץ מוזרה עד כדי כך שהיא ממש פועלת באופן שאינו מתיישב עם ההיגיון. תמיד אמרו לי שירושלים היא עיר הבירה של ישראל, עיר הבירה הבלתי מעורערת עליה נלחמנו שנים. כעט כל אדם ברחוב אמר לי כי אם אני רוצה להגיע לבירה עלי לעלות לירושלים. אפילו את השיר "ירושלים של זהב" ששרה שולי נתן כולם מכירים כמו המנון לאומי ממש עוד לפני התקווה. אז למה בעצם אני לא מרגיש שזו עיר הבירה של ישראל? למה בעצם העיר לא בדיוק עונה להגדרות האנציקלופדיה לעיר בירה.

אם ננסה לחשוב על ירושלים כעיר בירה  וננסה ליחדה מהערים חיפה ותל אביב כדוגמה. נוכל לראות שחיפה ותל אביב יותר דומות לערי בירה מאשר ירושלים. חיפה היא עיר גדולה במספר תושביה (נכון לא כמו ירושלים אך עדיין בעת פוטנציאל צמיחה), מתקיימת בה פעילות מסחר ענפה, יש בה סמלים ומוסדות מרתקים (הטכניון, מקדש הבאהיים, הר הכרמל), יש לה חיבור לתשתיות מצוין ומתפתח (רכבת מהירה, פרויקט מנהרות הכרמל)  והיא אפילו  מאכלסת בתוכה אוכלוסיה מגוונת ביותר בדומה לירושלים.

תל אביב גם היא דומה מאוד לעיר בירה. זו עיר המוכרת בעולם כעיר הבירה של ישראל, יש בה מסחר ענף ורב, מספר גדול של תושבים (נכון גם הוא פחות מירושלים אך כולל הגירה חיובית ולא שלילית כמו בירושלים), מוסדות החשובים למדינה ( בסיס הקיריה, שגרירויות וקונסוליות, מוזיאון ישראל ועוד) , בה גרים הרבה מחברי הכנסת שלנו וכמובן בעלת תשתיות המתפתחות באופן מאסיבי (כבישים, רכבות וכו').

אז מה מייחד בדיוק את ירושלים על פני ערים אלו באופן ממשי?. נכון יש בה את כנסת ישראל ונכון שהיא גם העיר הגדולה בישראל, ועדיין אז מה? אלה המרכיבים של עיר בירה????. אם נסתכל בעובדות נראה ש: חלק גדול מתושבי העיר הזו כלל אינם מאמינים בשלטון הקיים ממדינה(כן גם ערבים וגם חרדים), חברי הכנסת שלנו מדירים רגליהם ממנה ומעדיפים לגור בתל אביב, התשתיות בה גרועות ולא מתפתחות לשום כיוון (כביש הגישה לעיר נשאר כמו לפני שלושה עשורים, רכבת - עכשיו רק מדברים עליה וכו'), המסחר בה לא משתווה לחיפה ותל אביב, מדברים עליה כמו על עוד איזו עיר אזוטרית שאינה חשובה כלל וכלל וראשי המדינה אף מעלים אפשרות לתת אותה או את חלקה למדינה אחרת כאילו מאסו בה. אז האם יש הצדקה לקרוא לה עיר בירה?

אם חשוב לאנשים במדינה ולמנהיגים שבה כי היא תישאר עיר הבירה של ישראל "לנצח נצחים" כמו שאמרו חברי כנסת שונים ואנשים נוספים המעוניינים ליצור ספין תקשורתי, אז כדאי להם להתחיל לעשות משהו, לפני שילדינו עדין יזכרו שהיא קיימת בכלל. פעולות מעשיות זו הדרך. לדוגמא לחייב את כל ראשי הסיעות בכנסת לגור בירושלים במשך כהונתם, להזרים כספים ולפתח את העיר מבחינת תשתיות (כביש גישה רחב ונוח, רכבת - לא בדיבורים, נמל תעופה שיפעל), לחוקק חוקים שיכריחו שמוסדות לאומיים ימקמו את מרכזם בירושלים (נווה אילן זה לא נחשב), להפסיק לדבר על העיר כבדרך אגב כאילו מי בכלל צריך אותה, להכריח מדינות השגרירויות שלה יהיו בירושלים (מה עם ההבטחות של הממשל האמריקאי שהשגרירות תעבור לירושלים?) ובעצם אט אט לשנות את סדר היום הישראלי, כך שירושלים תהיה ליבו.

אם אין ברצונם של קובעי המדיניות שירושלים תהיה בירת ישראל אז גם אם זה אין לי בעיה, פשוט שיכריזו על תל אביב או חיפה (או כל עיר אחרת שנראה להם מתאים) כבירה ויעבירו אליה את הכנסת, בית המשפט העליון ועוד. ויהפכו אותה לעיר הבירה הרשמית והנורמאלית. עיר אחת שבאמת מהווה עיר בירה ולא הבאה כאילו בכדי לפצות על רגשות לאומיים. עיר אחת שכול האזרחים יכירו בה ויבינו את משמעותה (לא יתכן שילד בישראל מעולם לא היה בירושלים, כן אני מדבר על ילדים בני 17 ו 18), עיר שתהיה עיר בירה על כל המשמעיות שלה ולא רק בגלל שרוצים לשחק משחקי אגו בכדי לקדם מיצוב פוליטי. עיר החשובה עבור האזרחים לא רק סמלית אלא גם מעשית. עיר הדומה יותר למה שכתוב באנציקלופדיה ולא רחוקה שנות דור מהכתוב בה, עיר הייחודית ברמ"ח איבריה על פני ערים אחרות. פשוט, עיר המייצגת מדינה שפויה ונורמטיבית ולא גיבוב של פיצול ושנאה עצמית.

אסיים בשיר ששרה שולי נתן ערב מלחמת ששת הימים שיר אותו כולם מכירים "ירושלים שלך זהב", שיר הנראה כלא קשור היום לשום דבר ומנותק מן המציאות בה אנו חיים.

"תעודה כחולה", סדרת תעודה בהפקתו של מר טלויזיה חיים יבין, זה מה שמוקרן בערוץ 2 לאחרונה ומקבל מקום של כבוד בערוץ המסחרי, כאילו בחר לו הערוץ צד בסכסוך של שנים והחליט להעביר אותו לצופים ממש כמו קמפיין פוליטי. אין ויכוח על כך שזו תוכנית איכותית וראויה לשידור ,על אחת כמה וכמה אם יש לה רייטינג נאה, אך היצמדותו של מר טלויזיה לערבים בישראל בכדי להראות את סבלם (וכדי לקדם את הסקטור הפוליטי אליו הוא משתייך) אינה הוגנת כלפי התושבים היהודים החיים במדינה.   

חשוב לזכור כי יחסי יהודים ערבים בישראל הינו נושא טעון ועמוק הדורש חתירה בלתי מסויגת לעומק השאלה למי זכות ראשונים על הארץ בה אנו חיים. זהו נושא המשולב בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף בכל דבר הנוגע למדינה ולחיים בה. אין איש החי במדינה שאינו יכול לומר זה לא קשור אלי זה קשור לאחרים. השאלה היא האם עלינו לבחור צד בנושא או להבין כי אנו צרכים ללכת בין הטיפות ולהבין כי כולנו צודקים, אין אנחנו צודקים או הם צודקים, יש כולנו. ממש כמו וויכוח בין בני זוג אשר לא רואים באותם עיניים את אותו המטבע, אלא כל אחד מגיע עם נקודת מבטו האישית והרגשית ורואה את מה שרצה לראות, אם נראה זאת בעיניים אובייקטיביות נראה כי שניהם צודקים. חיים יבין בשאלה הזו לוקח צד, הערבים צודקים, צד הפוגע בכל מי שאינו משתייך לסקטור הפוליטי אליו הוא משתייך. הם מקופחים, הם מסכנים, עושים הכול נגדם, לא דואגים להם, בסוף תהייה כאן אינתיפאדה ערבית-ישראלית זה מה שמוצג בסדרת התעודה של "תעודה כחולה".

אני שואל עצמי האם הוא יודע מה הוא עושה?, האם הוא יודע כי הוא מציג את הדברים לא בצורה הוגנת, אלא בצורה לא מדויקת היוצרת איבה בין שני העמים האמורים לחיות בשלום?. האמת היא שקשה לי להאמין שהוא לא מודע לחד הצדדיות של הדברים, אך לא ברור לי למה הוא בכל זאת מציג זאת כאמת אחת יחידה ונכונה. צפיתי ממנו בתור מר טלויזיה שיציג דברים באופן הוגן המראה את שני צידי המטבע בעיני שני העמים החיים כאן, אך התאכזבתי, כי כאדם שעדיין אופפת אותו מידה של ממלכתיות כלשהי הוא צריך להיזהר. זה לא שאני חושב שאין אפליה נגד הערבים אלא שגם אותה צריך לראות באופן מדויק ונכון ולא להעצימה תוך התעלמות מהצד השני.

אז על מה אני מדבר חוסר הוגנות בטח אתם שואלים את עצמכם? אתן לכם מספר דוגמאות.

בפרק האחרון חיים הלך לעיר הערבית טייבה וניסה להאשים את הממסד באי העברת כספים למען הצלת העיר ההולכת וקורסת (ביוב ברחובות, לא מפנים אשפה, בית ספר מוזנח ועוד), אך הוא ניסה להעלים את הבעיה כי העיר נמצאת במצב זה בשל הגירעונות שגרמו להם ראשי העיר הקודמים. ואין התושבים מקבלים בהבנה ניסיונות עזרה  קטנים אשר הממשלה מנסה לספק לטווח הקרוב (חמד טיבי כעס על פירוק העירייה). בנוסף בפרק זה חיים גם ניסה לספר את כאב המשפחות של הרוגי אינתיפאדת אוקטובר 2000, מבלי להסתכל כמעט על האיום הביטחוני על המדינה שהיה באותה אינתיפאדה.

דוגמה נוספת ניתן לראות בפרק הקודם של הסדרה בו הוצגו שבטים בדואים בנגב המשתלטים על אדמות מדינה. חיים הציג את הקשר של השבטים למקום בו הם חיים אך כמעט ולא הציג את ההצעות הכספיות והטריטוריאליות של המדינה עבור אותם ישובים (הצעות הוגנות מהם בחרו אותם אזרחים להתעלם).

ודוגמא אחרונה מתוך ים של  דוגמאות שניתן לראות בפרקים אלו זה שבט התאראבין הבדואי הממוקם ליד הישוב עומר שבדרום. שבט זה קיבל כסף רב על מנת להקים ישוב מסודר עם מים זורמים באזור רחוק יותר, אך לאחר שהחלו לבנות בתים לתפארת (כן, בתים שהרבה ישראלים היו חושקים בהם) ונגמר להם הכסף החלו להאשים את הממסד שלא סיפק להם מספיק כסף ואינו דואג להם לעבודה במקום החדש. הם לא רק האשימו, אלא הם גם חזרו למקום בו הם ישבו לפני כן והחלו לבנותו מחדש (לא זכור לי שתושבי גוש קטיף שהמדינה זרקה אותם לפעמים גם ללא הסכם לחיות "בקרבילה" וללא עבודה, יוצאים באופן דומה ומאשימים את המדינה שלא ניסתה כלל לדאוג להם). לפעמים צריך להגיד תודה על כך שדואגים לך, אותו שבט לא למד.

בעצם מה שאני רוצה לומר זה כי הסדרה הזאת הינה סדרה חשובה המעלה נקודות בוערות בקרב הערבים בישראל, אך בשל היותה מסוקרת חד צדדית ללא ניסיון לאיזון בין הקול היהודי לקול הערבי. היא חוטאת בחטא היוהרה, כאילו חיים אומר אני יודע הכול, הם מסכנים, אצלנו כולם בסדר, אנחנו גזענים והם לא, אנחנו שונאים אותם על לא עול בכפם, הארץ הזו היא קודם שלהם (הערבים) ולא שלנו (יהודים) ועוד כאלה וכאלה דברים. לכן חשוב מאוד לראות תוכנית זו,אך חשוב לעשות זאת בעניים ביקורתיות  בשל היותה טבולה בגוון פוליטי מסנוור. גוון פוליטי שלא ראוי שדמות ממלכתית (גם אם לא באופן רשמי) תציגו בלב ערוץ הנחשב למדורת השבט.

לסיכומו של דבר על סדרה זו הייתי מוציא לחיים יבין כרטיס אדום באם הוא היה משתתף במשחק כדורגל, כרטיס על התנהגות בלתי ספורטיבית וזאת למרות המשחק הטוב.