אנחנו חיים בחברה בה יש צודקים ויש טועים, יש אמת ויש שקר, יש צדק ויש חוסר צדק, יש נכון ולא נכון ובשורה התחתונה יש טוב ויש רע. אין ניסיון לראות מהם הדברים החיובים ונקודת המוצא של השונה והאחר. אין ניסיון לראות שאולי הרע גם הוא טוב ? אולי האמת היא לא בדיוק כזו? אולי חוסר הצדק הוא צדק בשביל האחר? אולי הסבל החזק של האחד הוא התרופה של האחר?  

כדי להיווכח בכך אתן מספר דוגמאות בולטות בישראל כמו במקומות אחרים בעולם:

בישראל אם אתה לומד באוניברסיטה אתה חכם אם אתה לא לומד אתה טיפש שמבזבז את חייו. אם אתה יודע אנגלית אתה יותר טוב מאדם שיודע רומנית וטורקית. אם אתה רווק בגיל 30 אתה שרוט ואם אתה נשוי אתה אדם נורמטיבי. אם אתה מאמין שהעולם נברא על ידי המפץ הגדול אתה משכיל אחרת אתה לא רציונלי וכסיל. אם אתה דוחף בתור לבנק אתה גבר ואם אתה מחכה בסבלנות אתה פראייר. ועוד הרבה מאוד דוגמאות שמתקיימות בארץ ובעולם.  

החלוקה הזו, לטוב ורע, לנכון ולא נכון, היא חלוקה פשוטה שעושה המוח שלנו. חלוקה העוזרת לנו להתמודד עם מורכבות העולם. ניסיון של המוח לעזור לנו כשאנו באים להחליט בין מספר אופציות.  

אבל מי קבע שככה זה ? מי קבע שהחיים הם או שחור או לבן ולא אפור. מי החליט שלדעת מתמטיקה יותר טוב מלדעת פילוסופיה, מי החליט שעובד בהייטק יותר חכם ממורה בבית ספר ומי החליט שהיום הוא כמו אתמול וחייבים ללכת ולהמשיך בדרך ולא לפנות ממנה. נכון אני מסכים עם הטענה כי אנחנו חיים בעולם חופשי בו אנחנו כביכול קובעים לעצמנו מה טוב ומה רע. אך עלינו לשים לב כי הבחירה לא בדיוק נתונה בידינו. הבחירה האישית שלנו לכאורה היא לא באמת כזו.  

זה לא שיש גורם על שמכוון ומחליט עבורנו מה טוב ומה רע, אך ברור שיש דברים הנתפשים כטובים ויש כרעים, ולא בדיוק לאחר שחשבנו על כך. באו נחשוב יחד על מספר דברים  אם אבקש מכם לדמיין את המילה "אדם". כן פשוט לדמיין. לרוב אתם תדמיינו גבר לבן גבוה ולא גבר שחור נמוך או וריאציה אחרת ומי בכלל חושב בכלל לדמיין אשה. אבל שימו לב מה פרוש המלה "אדם" – גבר או אשה, הצבע לא משנה וגם הגובה לא. בעצם המוח שלנו מתעתע בנו וקובע לנו מה לחשוב. המוח מצר לנו את העולם והופך אותו לשחור ולבן למרות שהוא אפור. המוח הזה ניזון מהסביבה ומקבל עמדות המוזנות אליו מהסובבים אותנו.

תחשבו כמה פעמים חוויתם מצב של כשל בתקשורת עם אנשים. אתם אמרת א' והצד השני הבין ב' ואי ההבנה יצרה בלאגן ( שרק בדיעבד הבנתם שהיה מטופש ומיותר). הכול בגלל שאנחנו סומכים על המוח שלנו מבלי לנסות לשאול שאלות ולנסות להבין את המובן מאליו. הכול בגלל שבחברה שלנו יש אנשים המשפיעים לנו על הדברים הרצויים והלא רצויים. אנשים הקובעים מה ראוי ומה לא ראוי. אנשים הקובעים על מה מותר לנו לדבר ועל מה אסור (תחשבו על האיסור החברתי לדבר על מין, או על הדחייה החברתית שהייתה קיימת וממשיכה להתקיים כלפי עולים ממדינות שונות ועוד ועוד). אנשים המשפיעים על מה המוח שלנו יסווג כטוב ועל מה כרע, על מה מותר ועל מה אסור.      

זה לא שאני מלין על כך, הפוך הדבר. אני מעוניין שנפקח את העיניים כחברה ולא נסתכל על דברים כמובנים מאליהם. אני רוצה שננסה תמיד לשאול את השאלה למה מי קבע שזה טעות אולי יש צדק בדברים. אולי מ שראיתי הוא כזה בגלל דעות קודמות או שסתם זה מה שרצו שאחשוב. ואולי אולי גם ברע הזה יש טוב.

כדי לסיים אני מעוניין שתחשבו כך על שני סוגיות שהתרחשו באחרונה.

הסוגיה הראשונה היא שחרור מחבלים תמורת גלעד שליט האם זה נכון והאם זה לא נכון. מדוע יש המתנגדים לשחרור? מה הם טיפשים שלא מבינים? – לדעתי יש דעות לכאן ולכאן אך רק צד אחד נשמע בעוד הצד השני כמעט ולא נראה באופק.

הסוגיה השנייה היא הסיפור על הילד בן ה12 באנגליה שנולדה לו בת מילדה בת 16 . האם נכון להגיד שזו שערורייה, או שאולי זו טעות לגיטימית ונורמטיבית שיכולה גם להתרחש בישראל. אולי בזכות העובדה שילד בן 12 שכב עם בת 16  (דבר שלגיטימי במדינות מסוימות) אנחנו חושבים יותר על איך למנוע את זה.

בעצם חשבו ותראו שלכל דבר בחיים יש לפחות שני צדדים אם לא יותר ועלינו לנסות לראות את שניהם (כאשר אני מעדיף שניקח את החיובי). כמו שלא נבין ציור אם נראה רק את חלקו, לא נבין באמת את מורכבות המציאות ונפעל בצורה לא מושכלת אם נראה רק את חלקה.