טוב, אז... אומנם הבלוג פרטי, אבל בעצם, אף פעם לא כתבתי לאף אחד חוץ מלעצמי, ככה שזה לא משנה כל-כך. [:
בימים האחרונים נדבקתי לאיזשהו שיר מדהים, ואני פשוט לא יכולה להפסיק לשמוע אותו!
הלחן שלו מדהים, המילים שלו מדהימות [שזה הכי חשוב]... אני מזדהה כמעט עם כל מילה שכתובה בשיר הזה.
אני מרגישה כאילו אני שרה אותו עם זה שאומנם לא כתוב עליו כל-כך הרבה, אבל הוא תמיד יהיה במחשבות שלי,
בראש שלי, בלב שלי. כי כן, עכשיו אני יודעת שהוא עבר הלאה, אני יודעת שאני שום דבר בשבילו יותר.
אני יודעת שהוא החליף אותי במישהי אחרת - מישהי אחרת עכשיו החברה הכי טובה שלו, במקומי. וכמה שהיה
כואב לשמוע את הדברים האלה [לא ממנו, חס וחלילה! הוא פחדן מדי], אני שמחה שסיפרו לי...
כי אני יודעת ששנינו וויתרנו, שנינו לא חוזרים יותר. אני יודעת ששנינו הולכים. אני יודעת שעכשיו זה לגמרי נגמר.
מקום לצידך - דור דניאל
מול אותו חלון ישן, פותח את הבוקר -
מחפש סיבה להישאר.
אל אותו סיפור קטן, נטול תקווה ואושר...
אם אני עוזב, אני לא חוזר.
מחפש אותך בפנים - את כבר לא זאת שהכרתי,
לא צריך לדבר על השתיקות.
אני רוצה לפחד לבד, לעצמי מספיק שיקרתי...
כל-כך עצוב שכבר לא חשוב לבכות.
אל תפני לי מקום לצידך,
תתמודדי - אני הולך.
תחייכי, את יודעת...
אל תשמרי מקום חם לחזור, כשאהיה שיכור,
תוותרי, את שומעת?
מחכה שהיום יירד, תירגעי ואז תביני
שלא מצאתי סיבה להישאר.
סתם סיפור עצוב של סתיו,
יום יבוא ותסלחי לי.
את אותו החלון ישן סוגר...
אל תפני לי מקום לצידך,
תתמודדי - אני הולך.
תחייכי, את יודעת...
אל תשמרי מקום חם לחזור, כשאהיה שיכור,
תוותרי, את שומעת?
שיר מדהים, הא? כמו שרואים, אני מזדהה כמעט עם כל אות בשיר הזה. אני מרגישה כאילו אנחנו שרים אותו ביחד...
וכן, זה כואב לי, כמו שאני בחיים לא אוכל להודות בפני אף אחד חוץ מבבלוג הזה. לא יודעת, זה כאילו להודות בכמה
שאני פתטית, שאני מתגעגעת אליו ככה. אפילו החברות הכי קרובות שלי לא יודעת מה אני באמת מרגישה.
לכולם אני אומרת שלא אכפת לי, שהוא לא מזיז לי, שאני שונאת אותו ושהוא אידיוט. כאילו, הוא באמת אידיוט, אבל אני
ממש לא שונאת אותו, ובטח שאכפת לי. ממנו, ממני, מאיתנו, מהקשר שהיה לנו. בטח שאכפת לי ממה שהיינו פעם.
אבל זהו! עכשיו שאני יודעת שהוא עבר הלאה, שהוא המשיך, שאני כבר לא חשובה לו יותר, שהוא לא מתגעגע אליי?
אני חייבת שלא יהיה לי אכפת, אני חייבת לא להתגעגע, אני חייבת לשנוא אותו. וזה מה שיהיה מעכשיו...