•°«כותבת מהלב»°•

וואי, לא עדכנתי המון זמן... העניין הוא שאין לי כל-כך מה לעדכן - הכל רגיל בחיים שלי.

כמו שכתבתי בפוסט האחרון, בן ואני לא יצאנו כי הוא חזר מאוחר, ושבוע שעבר גם לא יצא, כי הוא חזר הביתה ביום שיכולנו לצאת.

מחר יש לי שיעור איתו על הבוקר, אז אני אשאל אותו, אולי השבוע כן נצא. אני בטוח אשמח! [:

אבל אני לא מפתחת ציפיות... אני יודעת שאם מפתחים ציפיות, בסוף מתאכזבים. אז אני מנמיכה ציפיות, ושמחה על כל דבר

שיהיה איתו!

תחזיקו לי אצבעות, אנשים! אני יודעת שבן הוא כל מי שחיכיתי לו עד עכשיו, והוא יהיה מן פיצוי כזה על כל האהבות-שלא-

התממשו שלי... אני יודעת שאני רוצה להיות איתו, אני יודעת שאני רוצה אותו, אני יודעת שיהיה לי טוב איתו.

הוא כל מה שחיפשתי, ואני יודעת שאני אוכל להתאהב בו בשנייה. בינתיים אני נמנעת, כי אם לא נהיה ביחד, זה יהיה מאוד מאכזב..

בבקשה-בבקשה-בבקשה שזה יילך! אני כל-כך רוצה להיות איתו, אני כל-כך רוצה שנהיה ביחד. הלוואי וזה יקרה, כי אני יודעת

שמגיע לי שזה יקרה.

עם נתי [החבר הכי טוב לשעבר, זוכרים?] שום דבר לא הולך.. חזרנו לדבר לפני איזה שבועיים, אחרי שהוא ביקש ממני סליחה.

הייתי בטוחה שהכל יהיה טוב, שנתחיל הכל מההתחלה, שנשקם את הידידות הכל-כך מדהימה הזאת, שכמעט נתנו לה ללכת.

אבל זה לא ככה... הכל הרבה יותר גרוע עכשיו, אנחנו לא מדברים בכלל-בכלל-בכלל. לא ראיתי אותו מיום שלישי, והאמת?

אני מקווה שגם מחר אני לא אראה אותו. אין לי כוח לפרצופים האלה שוב, למבטים, לרצון לרוץ עד אליו ולחבק אותו, לשאול

מה הולך איתו, לספר לו מה קורה בחיים שלי עכשיו, שממש אין לו חלק בהם בכמעט שלושה חודשים האחרונים.

והכל בגללה, הכלבה הזאת! הכל בגלל החברה שלו, גלי... העמידה פנים חודשיים שאנחנו חברות, סיפרה לי דברים,

שיתפה אותי, התייעצה איתי. אבל מאחוריי הגב שלי היא הלכה ואמרה לו שהיא מקנאה, אמרה לו שלא ידבר איתי יותר.

וכן, הוא הקשיב לה, האידיוט הזה הקשיב לה...

זה פוגע, אתם יודעים? נכון, הוא מאוהב בה. אני רואה את זה ואני שמחה בשבילו, כי כל-כך מגיע לו! מגיע לו להיות מאוהב,

מגיע לו להיות מאושר, ובתור החברה הכי טובה שלו - אני הכי שמחה בשבילו בעולם.

אבל הוא התאהב בחתיכת כלבה, בבחורה מרושעת, שטן, ממש מפלצת! והיא פוגעת בו, היא מרחיקה ממנו אנשים שהוא אוהב,

לא רק אותי. אם הוא לא איתה, הוא בקושי עם החברים שלו... זה מה שהיא עשתה, זה מה שהיא ממשיכה לעשות.

אין לו יותר ידידות, כמעט ואין לו חברים - היא הרחיקה אותו מכל מה שמוכר לו, מכל מה שהוא אוהב, מכל אלה שתמיד היו ותמיד

יהיו שם בשבילו.

החבר הכי טוב שלו אמר לי שהיא פשוט מעוורת אותו, ואני מסכימה איתו - זה כל-כך נכון. היא מעוורת אותו, היא שולטת בו,

הוא ממש שפוט שלה! ועם כמה שהייתי רוצה לעשות משהו, אני יודעת שאין לי מה לעשות...

כשהוא ביקש ממני סליחה, הייתי בטוחה שהוא חזר, אחרי הרבה זמן שהוא נעלם לי. פתאום ראיתי בו שוב את הנתי שאני מכירה,

את הנתי שאני אוהבת, את החבר הכי טוב שלי. ראיתי בו מישהו שהייתי בטוחה שכבר מזמן איבדתי, ופתאום הוא חזר לי...

אבל היא שוב אמרה לו לא לדבר איתי, היא רבה איתו אחרי שהוא אמר לה שהוא מתגעגע אליי, שהוא חושב עליי כל הזמן -

אז היא שוב ליכלכה, שוב סיכסכה, שוב הרחיקה.

ואם הוא מקשיב לה, מה נשאר לי לעשות? מה אני אעשה אם הוא לא רואה מה היא עושה? מה אני אעשה אם הוא לא מתנגד

לזה, כשהיא אומרת לו לא לדבר עם החברה הכי טובה שלו? אין לי מה לעשות... הרי כולם אומרים שהוא עיוור, אומרים שהוא

לא רואה ממטר, אומרים שהיא משפיטה אותו.

אבל אין מה לעשות, חוץ מלחכות שהוא יתפכח, חוץ מלחכות שהוא יחזור מהעננים, שהוא ינחת כבר מהמקום שהיא הטיסה

אותו אליו! אני אחכה שהוא יבין שהיא הרחיקה ממנו את כל מי שהיה קרוב אליו, כולל אותי.

השאלה היא כמה זמן אני אחכה, אתם יודעים? כי אולי כשהוא יבוא אליי, יבקש ממני שוב סליחה, יגיד שהוא טעה, יבקש שנחזור

להיות כמו פעם - ואני יודעת שזה יקרה - אולי אז כבר יהיה מאוחר מדי בשבילי, בשביל שנינו. אני מקווה שהוא לא יבין שהוא

איבד אותי מאוחר מדי, מקווה בשבילי, בשבילו ובשביל שנינו. הלוואי שהוא יזכר כשלא יהיה מאוחר מדי.

טוב, אז, כמו שזה נראה... כנראה שיש מישהו חדש, מישהו חדש שנכנס ללב שלי.

הייתה הפסקה קטנה, מאז משה [של בערך חצי שנה] ב"התאהבויות" שלי, ועכשיו זה חזר, ובגדול!

כאילו, לא, אני לא מרגישה מאוהבת - ואני יודעת מה זה להיות מאוהבת... אבל אני מרגישה שאני מתאהבת. 

בינתיים? בינתיים אני דלוקה עליו, והוא מוצא-חן בעיניי. ממש מוצא-חן בעיניי!

קוראים לו בן [שם בדוי!], והוא מהשכבה שלי. הוא גר יחסית קרוב לבצפר, אז זה לא כזה נורא.

איך הוא? בערך כל מה שחיפשתי עד עכשיו, האמת... הוא מקסים, מתוק, חמוד, בן אדם טוב, נחמד, רגיש, מדהים, ביישן,

צנוע, חתיך, יפה, גבוה, לא תופס מעצמו [להבדיל מרוב הבנים בשכבה שלי], יש לו חיוך מדהים וכובש.

יש לו עיניים חכמות וטובות כאלה, שאני יודעת שיש אצלו כל-כך הרבה מעבר למה שהוא נותן לאנשים אחרים לראות בו.
ואני רוצה לראות מה יש ב"מעבר" הזה, זה שהוא לא נותן לאנשים לראות, המקום הזה שהוא לא נותן לאנשים להיכנס אליו...

הייתי רוצה "לפתוח" אותו קצת, שיראה לעולם מה יש לו לתת - כי יש בו כל-כך הרבה! יש בו כל-כך הרבה מעבר למה שהוא

נותן לאנשים לראות. יש בו שקט נפשי כזה, שאני לא יכולה להסביר.

אפילו כשהוא לא מדבר [מה שקורה לרוב!], אתה מרגיש את הנוכחות שלו במקום, אתה יודע שהוא שם, כי יש בו מן עוצמה

כזאת, שגם אותה אני לא מצליחה להסביר.

אז כן, זה בן... עכשיו אתם מבינים למה אני מרגישה שאני הולכת ומתאהבת בו, עם כל יום שעובר? כל פעם שאני רואה אותו

והוא מחייך אליי, אני מרגישה שאני פשוט נמסה... בא לי לרוץ עד אליו, לקפוץ עליו ולחבק אותו, לתפוס את שתי הלחיים שלו

ולצבוט אותן. P:

הוא פשוט אחד האנשים הכי טובים שאני מכירה.

מה הוא מרגיש אליי? אני לא ממש יודעת... נודע לי שהוא היה ממש דלוק עליי לא מזמן, אבל אני לא יודע מה הוא מרגיש

עכשיו..

הייתה לו מישהי עד לפני כמה שבועות, אבל אני יודעת שזה לא היה רציני, והם נפרדו ממש מהר - יש לי קשרים. XD

אני לא בדיוק יודעת מה לעשות עכשיו, איך להתקרב שוב, אחרי שכבר התרחקנו... לפני כמה זמן היינו דיי קרובים,

אבל הוא חשב שאני לא רוצה אותו, הוא חשב שאני רואה בו רק ידיד שלי... ואני, כמובן, לא ראיתי את כל הסימנים שהיו שם,

לא רציתי לראות, אמרתי לכולם שזה סתם, שזה לא נכון, שאין מצב שהוא גם רוצה אותי.

ונחשו מה קרה הפעם? בינגו! בסוף גיליתי שהוא היה דלוק עליי, וחשב שאני לא רוצה אותו... אני מפגרת, וזה כל-כך תסכל אותי!

כאילו, אם מישהו מזמין אותך לרכוב איתו על סוסים "לאור הירח המלא, רק את ואני... והסוסים, כמובן", זה אומר משהו, לא?

או אם בזמן חזרות לטקס, הוא מושיט לך יד, אומר לך שלימדו אותו לרקוד ורוקד איתך ואלס לעיני כל מי שהיה שם -

זה גם אומר משהו, לא? אם הוא רץ אלייך, גם מהצד השני של השביל, כדי להגיד לך שלום - גם זה אומר משהו, נכון?

אם הוא מחייך אלייך חיוך ענק כל פעם שהוא רואה אותך, זה חייב להגיד משהו, לא?

וכן, כן... אני לא שמתי לב לזה! הייתי עסוקה מדי בכמה זה לא יכול להיות שמישהו כמוהו ידלק עליי, שמישהו כמוהו בכלל יסתכל

לכיוון שלי. אחד שכל הכוסיות של בצפר רוצות אותו, רוצה אותי? אין מצב בעולם! אז כן, הוא כן רצה אותי, כמו שלא חשבתי

שמישהו כמוהו יכול. הוא אמר שאני יפה, שאני מיוחדת, הוא לא הפסקי לדבר עליי, והוא אמר שאני מיוחדת, שאני שונה מכל

הבנות שהוא מכיר, וזה מה שהוא הכי אוהב בי.

אני מרגישה כאילו פספסתי את ההזדמנות שלי להיות עם מישהו שאני רוצה ושרוצה אותי בחזרה... אני מרגישה שפספסתי

את ההזדמנות להיות עם בן אדם טוב, מישהו שאני יודעת ב-100% שיעשה לי טוב, מישהו שלא יפגע בי.

וזה שוב קורה, אני שוב מפספסת משהו טוב! הכל בגלל הגאווה הזאת, בגלל הרצון לא להראות שאני רוצה מישהו, הפחד הזה

להיפגע ממישהו, הפחד הזה שיישבר לי הלב שוב, הפחד הזה לתת למישהו להיכנס ושהוא יעזוב. אני פשוט מפחדת לאהוב.

ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו, אני פשוט לא יודעת... יש לי הרגשה שכן עוד יש לו משהו אליי, אני מרגישה את זה במבוכה שלו

לידי, בחיוכים שהוא מגניב אליי תמיד. אני רואה שהוא תמיד בא להגיד שלום, ואם אני באה אליו, הוא משפיל את המבט

לרצפה, ומחייך חיוך ביישני, שכל-כך אופייני לו.

אז מה אתם אומרים שאני צריכה לעשות? לקחת סיכון? לקפוץ למים הקרים, למים העמוקים בבריכה? ליזום, או לתת לו ליזום?

לשבת בצד, או לנסות להשיג את מה שאני רוצה? לא לפחד, לא לעצור את עצמי? לתת מעצמי, לתת לעצמי להרגיש?

לתת שמישהו יעשה לי טוב? מה אני אעשה...

אה, ואגב שתהיה לכולם שנת אזרחית מדהימה-מדהימה-מדהימה! בהצלחה לכל התלמידים שבינינו, עם הבגרויות והמבחנים.

שיהיה לכם הצלחה בחיים שלכם, בכל מה שתעשו. תגשימו את החלומות שלכם, אל תעצרו, את תפחדו מכלום.

והמלחמה הזאת בדרום... הלוואי שהיא תסתיים כבר, שלא יהיו יותר נפגעים מהצד שלנו. שהחיילים שלנו ישמרו על עצמם,

שלא יקרה להם יותר כלום - זה יותר מדי כואב. שאח שלי ועוז ישמרו על עצמם, שהם יהיו בסדר. אני יודעת שאני אמות אם משהו

[חס וחלילה, טפו-טפו-טפו!] יקרה להם. אח שלי, תשמור על עצמך, בשבילי! ועוז? עוז... עמיתי. 3>

עריכה: 12.1.09, 19:16:

או מיי גאד, אתם לא מבינים! יש לי דייט, וזה כמעט בטוח... ונחשו עם מי?! בדיוק, עם בן!

היום קבענו ליום שבת - מסתבר שהוא לא נוסע הביתה בסוף. אנחנו נוסעים לרכוב על סוסים, ואם לא ייצא, אז נלך לעשות

משהו אחר... מה שבטוח? שבת בערב, כולו בשבילי. [:

עריכה: 18.1.09, 20:07:

בסוף לא יצאנו לדייט אתמול - העבירו את החוג סיור שהיה לו לדרום, והם חזרו רק באיזה 22:00, אז לא יצא לנו.

לא יודעת אם ייצא לנו השבוע, אבל אני מתארת לעצמי ששבוע הבא כן נוכל לצאת... אני לא יכולה לחכות לזה כבר! P=

אתם יודעים משהו? לא התאכזבתי, כי לא ציפיתי. הוא אמר לי מראש שהם יחזרו מאוחר, אז ידעתי שלא נצא.

אבל לא אכפת לי לחכות, לא אכפת לי להמתין - אני יכולה לחכות. העיקר שזה יקרה בסוף, שבן ואני נצא, ואולי נהיה ביחד. [: