כבר בטוחה שהשתגעתי.

מתהפכת מצד לצד לא נרדמת. 'והנה חזרו להם נדודי השינה.'

מתרכזת בכאב הראש..בטוחה שעוד מעט יתפוצץ.

מדברת אל הבובות הפרוותיות ליד הכרית, "אתן יפות ומאוד מתוקות".

מפחדת שינשכו אותי כשלא אשים לב. מתפללת שיפסיקו לנעוץ בי

מבט מאיים..

סוגרת עיינים. וזלגה לה דמעה..שוכבת במיטה מתבוננת בתקרה הריקה,

חושבת עליו. נקרעת אליו. שמה יד על החזה..

"מתוק שלי זה דופק בשבילך".

הנה אנה, הכנתי לך במיוחד פינה בצד המיטה. למה את לא חוזרת?

למה את לא כאן? בבקשה תחזרי..אני מבטיחה שאהיה ילדה טובה.

השעות הכואבות של הלילה.