הובכן, מה ככה?
עברה שנה, אותו חג, אותה ההרגשה. הרגשה של בדידות , הרגשה של חולשה.
קשה לי , באמת קשה לי אבל צריך לנסות להתמודד לבד , זאת לפחות האפשרות היחידה שלי אז....
ת'אמת אני לא ממש מרגישה שיש מישהו שאני יכולה לסמוך עליו כלכך כדי לדבר איתו על דברים כאלו אז אני כותבת פה.
אז מה ככה...
אני נערה כמעט בת 16 , עם הפרעת קשב וריכוז קשה, אני מאובחנת מכיתה א' ועל תרופות מכיתה ב'.
כל היסודי הייתי הילדה המעצבנת,החופרת והמיותרת וכך אני עדיין מרגישה.
אני לא תלמידה מצטיינת כי קשה לי להתרכז, אבל ביולוגיה זה המקצוע שלי ^^
אתמול הייתה לי מתכונת במתמטיקה (3 יח''ל) , הייתי לחוצה רצח לקראת המתכונת אבל היא עברה ממממש טוב אז אני שמחה חחח
לא חשוב....
בקיצור , בחודשים האחרונים במיוחד , אני מרגישה פשוט מיותרת ,כישלון , כלום ,ממש חסרת מטרה בעולם...
ישלי חברים ,זה נכון אבל אני לא מרגישה שאותם החברים הם באמת חברים טובים שלי,
אני לא מרגישה שאם יקרה לי משהו , הם יבואו לעזרה.
אני לא אשקר ויגיד את האמת, אני חופרת אבל חופרת-חופרת, ברמה מטורפת , אבל אני לא אשמה שיש כולכך הרבה דברים בעולם לדבר עליהם.
העיניין הוא כזה , אני שונאת, שונאאאאת כשאומרים לי לשתוק או לסתום בקיצור אני שונאת שמשתיקים אותי ...
הבעיה היא שעוד לא מצאתי מישהו אחד שלא רצה שאני אשתוק לפחות פעם אחת,
אתמול דיברתי עם אחד החברים היותר טובים שלי וגיליתי שאני כלום בישבילו, ממש כלום .
דיברנו אתמול בטלפון איזה שעה וחצי או יותר ובכול זאת אני בטוחה שהוא כבר שכח מהשיחה ויחד איתה גם אותי...
ב3 החודשים האחרונים הספקתי לפתח הפרעת אכילה ><" יאי NOT
בהתחלה הרעבתי את עצמי ואחרי כמה זמן זה נהייה הנורמה שלי , ואני פשוט לא רעבה..
היום אכלתי קערת מרק קטנה וזהו , אתמול בנוסף לקערת מרק אכלתי חביתה מביצה אחת....
אני יודעת שזה לא טוב אני מבינה את זה טוב מאוד ואני מנסה לצאת מזה אבל אני פשוט לא רעבה אז גם קשה לי "לדחוף" אוכל בכוח לפה...
אגב אני מופיעה בתור רקדנית במחזמר שיש בקיץ בכנס אנימה וזה ואני גם ראנמאו (היא סוג של זונה ><")
את האמת אני מתה על האנשים במחזמר , הם באמת אנשים מאוד חביבים למדיי
טוב חפרתי וסטאף , למרות שיש לי זכות , עדיין חח ביי ביי
שלכם, ניקה צ'אן...
כינוי:
ניקה צ'אן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
