living in a bubble

אני כישלון... זאת מסקנה מאוד חכמה ,

אם תיפגשו אותי תבינו... אני מצליחה לצאת מפגרת כמעט בכול סיטואציה ארגגג נמאס לי, אוף אפילו לצייר משהו אני לא מצליחה ><" אני פשוט כישלון מהלך...

אני כזאת כישלון שאפילו לכתוב אני לא יודעת , 

אתם יודעים מה באלי עכשיו? באלי לצעוק! באלי לצרוח עד השמיים ! כדי שהכול יצא החוצה שלא יכאיב עוד . אני יושבת פה מול דף ופשוט לא מסוגלת לצייר , אני מנסה באמת שאני מנסה , אבל זה פשוט יוצא כלכך גרוע עד שהנגינה של סקוידויד מנצחת אותי... אני מרגישה צורך לבכות , לפרוק הכול ,אבל אני לא יכולה. אסור , פשוט אסור , אני מחזיקה את עצמי ואומרת שאסור לבכות. אבל לא תמיד אני מצליחה לרסן את עצמי . פעם בכי הייה בישבילי רק כשכואב , עכשיו בכי זאת שיגרה . הידיים שלי כולכך כישלוניות ולא מסוגלות לעשות כלום שאפילו בגיטרה שלי קשה לי לגנן .אני מתביישת בידיים שלי ,אני מתביישת בהן כולכך באלי פשוט להוריד אותן ולשים אותן בקופסאת שימורים בדיוק כמו בובספוג...

אני מרגישה רע , אני רוצה להוציא הכול בציור אבל פשוט לא יכולה לעשות כלום עם זה 

וזה לא שאני פשוט מציירת גרוע, פעם הייתי מציירת נחמד ואני לפחות אהבתי את זה , עכשיו גם זה נעלם....

אני מרגישה שכול הזמן רוצים ממני דברים וגורמים לי להבטיח מה שלא תמיד אני יכולה להבטיח.

אמא שלי לא ממש מבינה אותי ובטוחה שהכול בסדר איתי... מה שעוד יותר מציק לי זה שאני מתה מבפנים ורק רוצה לספר לה , שתדע "אני , אני אוהבת בנות ובנים ותיצטרכי לקבל את זה" אבל אני פשוט לא מצליחה להצויא את המילים האלו מהפה...

אני הולכת להמשיך לנסות לצייר בכול זאת, כי אני ממש ממש רוצה ...

שלכם,

יוקאי AKA ניקה צ'אן