living in a bubble

אז , ככה...

היום הייה לי מבחן בביולוגיה על הבוקר ולא הייתי מוכנה והייה לי קשה להתרכז ... לא מצפה לציון גבוה במיוחד.

היום הראו לנו את המתכונות במתמטיקה וגיליתי שקיבלתי 88 (כעיקרון בדקתי וזה אמור להיות 85) ,בגלל שאני לא יכולה להרשות לעצמי בגלל ההורים ציון כזה אז כעסתי ושוב הרגשתי שאני כישלון , לקחתי את העט השחורה שלי ופשוט כתבתי "כישלון" באנגלית על היד ועברתי על האותיות ממש חזק, כי הרגשתי שכזאת אני .. פשוט כישלון מהלך שאפילו מתכונת של 3 יחידות מתמטיקה אני לא יכולה לעבור על 90+ ... חלקכם תגידו :"וואו אבל זה ציון טוב" . לא בשביל ההורים שלי.. ובמיוחד לא במתמטיקה .

קשה לי עם זה אבל החלטתי לגשת מחר למועד ב' ולראות מה יצא ><"

בגלל שהייה לי קשה והייתי חייבת לדבר עם מישהו התקשרתי לשראגה (החבר הכי טוב שלי)  והוא גרם לי להרגיש יותר טוב ...

אגב יש לי ילד בהסעה שתמיד מציקים לו ונמאס לי לראות אותו סובל אז החלטתי לעשות משהו בעיניין ואחרי שהרחקתי את אלו שהציקו לו היום , ישבתי ודיברתי איתו והסברתי לו שהוא לא צריך לקבל את זה שמגיע לו שיציקו לו ושזה לא בסדר, גם שיתפתי אותו בסיפור האישי שלי וגרמתי לו להיפתח וגם בנוסף שיכנעתי אותו לבוא איתי מחר ולדבר עם המנהלת או עם מישהו , לפחות לנסות לעזור לו....

אני מממממש מקווה שאני יצליח לעזור לו כי קשה לי לראות אותו ככה...

יאללה בהצלחה לי מחר \=

שלכם,

ניקה צ'אן

אני כישלון... זאת מסקנה מאוד חכמה ,

אם תיפגשו אותי תבינו... אני מצליחה לצאת מפגרת כמעט בכול סיטואציה ארגגג נמאס לי, אוף אפילו לצייר משהו אני לא מצליחה ><" אני פשוט כישלון מהלך...

אני כזאת כישלון שאפילו לכתוב אני לא יודעת , 

אתם יודעים מה באלי עכשיו? באלי לצעוק! באלי לצרוח עד השמיים ! כדי שהכול יצא החוצה שלא יכאיב עוד . אני יושבת פה מול דף ופשוט לא מסוגלת לצייר , אני מנסה באמת שאני מנסה , אבל זה פשוט יוצא כלכך גרוע עד שהנגינה של סקוידויד מנצחת אותי... אני מרגישה צורך לבכות , לפרוק הכול ,אבל אני לא יכולה. אסור , פשוט אסור , אני מחזיקה את עצמי ואומרת שאסור לבכות. אבל לא תמיד אני מצליחה לרסן את עצמי . פעם בכי הייה בישבילי רק כשכואב , עכשיו בכי זאת שיגרה . הידיים שלי כולכך כישלוניות ולא מסוגלות לעשות כלום שאפילו בגיטרה שלי קשה לי לגנן .אני מתביישת בידיים שלי ,אני מתביישת בהן כולכך באלי פשוט להוריד אותן ולשים אותן בקופסאת שימורים בדיוק כמו בובספוג...

אני מרגישה רע , אני רוצה להוציא הכול בציור אבל פשוט לא יכולה לעשות כלום עם זה 

וזה לא שאני פשוט מציירת גרוע, פעם הייתי מציירת נחמד ואני לפחות אהבתי את זה , עכשיו גם זה נעלם....

אני מרגישה שכול הזמן רוצים ממני דברים וגורמים לי להבטיח מה שלא תמיד אני יכולה להבטיח.

אמא שלי לא ממש מבינה אותי ובטוחה שהכול בסדר איתי... מה שעוד יותר מציק לי זה שאני מתה מבפנים ורק רוצה לספר לה , שתדע "אני , אני אוהבת בנות ובנים ותיצטרכי לקבל את זה" אבל אני פשוט לא מצליחה להצויא את המילים האלו מהפה...

אני הולכת להמשיך לנסות לצייר בכול זאת, כי אני ממש ממש רוצה ...

שלכם,

יוקאי AKA ניקה צ'אן

"חשכה שמקיפה אותי, לעג האנשים ואני כולי לבד. בלי חברים לעזרה ובלי כול סיבה להישאר במקום הזה חוץ ממאבק מתמשך לשרוד ולהוכיח לכולם ולעצמי שאני יותר טובה , יותר חזקה ואני יפה ומאושרת. דיי להסתקל עליי במבט עקום!!! כאילו אני איזה יצור לא ידוע, ממש חייזר אני בישבילכם! אני בנאדם למען השם! לא איזה סמרטוט ישן שאפשר לנגב עליו את הרגליים כל פעם שמתחשק . מי אתם בכלל שתצעקו עליי? שתשתיקו אותי ושתשפילו אותי?! אתם קוראים לעצמכם חברים?! חה. לכו זדיינו!! ואתם יודעים מה? אתם כלום, אבק, זה מה שתם בישבילי . ולא , זאת לא תמיד אשמתי, זאת לא אשמתי שאתם אנשים חסרי-לב , חסרי-נשמה וחסרי-רגשות. אתם חושבים שאפשר להשפיל מישהו אחר ומתרצים זאת ב"גם בי התעללו, מגיע לו"  . אז מה?! אני כותבת פה מולכם ואומרת מספיק, מספיק להתייחס לאנשים כמו לזבל! אני יצור חי בדיוק כמוכם וגם לי יש רגשות. אז כן, אני מעצבנת וכן אני מטומטמת אבל במה אתם יותר טובים ממני? אתם פוגעים , מעליבים וצוחקים על כל העובר ושב. למעשה אתם גרועים ממני, גרועים כבני אדם , בתור אנשים ובייחס שלכם לאנשים . אתם כמו להקה של צבועים רעבים, רעבים לפחד, לסבל ולכאב של בנאדם אחר. רק בכדי שתרגישו טוב עם עצמכם אתם ממוטטים אנשים בצורה נפשית. אתם מחליאים אותי! נמאס לי. פה, זה נגמר . זה לא יכול להימשך כך. כבר לקחתם חיים של מישהו, זה פשוט לא עובד ככה אני לא ייתן לזה לקרות שנית ,זה פשוט לא עובד ככה. תתכוננו למלחמה כי אני לא מתכוונת להמשיך לשתוק לגבי זה. מעכשיו, אני יהייה הסיוט הכי נורא שלכם. אני יראה לכם מזה "ילדה קטנה עם קוקיות" . כשאני יסיים איתכם אתם לא תעיזו אפילו לחשוב על לפגוע במישהו .

בי נשבעתי, הסדר יושב למקומו, כי אני..., לא סבלתי לחינם!!!"