היילו פיפס!!!
כמה זמן כמה זמן לא פרקתי ...
בקיצור אני עכשיו תקועה במכון וולקני לשבועיים מחוץ לבית עם אנשים שאני לא מכירה וכמה אנשים שאי-אפשר לבטוח בהם בשיט!
לא נורא אני אסתדר עם הכול, כול חיי אני ככה אז שבועיים קטן עליי ><"
נדלקתי על אחת השותפות שלי לחדר שזה נוראי כי יש לה חבר ואבל אני לא מצפה לכלום גם ככה אז לא נורא...
בקיצור אתמול שיחקתי ג'נגל ספיד עם שחר אהובתי ונשכתי את אחד הבנים בזמן קרב על המקל XDD אני הארד קור שחבל''ז על הזמן
אגב כן מה שאני עושה פה זה את הביו-טופ שלי ואנ י עושה אותו על השפעת המטבוליטים אתילן ואתמול וחנקן ועוד משהו על ארומת ואיכות הפסיפלוה , כן, פאקינגג פסיפלורההה !!!!
אבל למרות כל הכיף עם כולם וזה הייתי שוב בדיכאון קשה ביום ראשון בערב , פשוט כל הרגשון הציפו אותי מבפנים ויצאו החוצה בסערת רגשות מטורפת שכעמט גרמה לי לפרוץ בבכי , בלי שום סיבה נראית לעין נהייה לי רע , פאקינג זה נפשית כלכך רע שרציתי פשוט לברוח ולהעלם מהמקום הזה ומהאנשים האלו רק כדי להיות לבד , לא כי הם רעים , חס וחלילה הם אנשים מדהימים אבל הייתי צריכה את הזמן לבד שלי לעצמי , אבל בכל זאת לאן שלא הלכתי אנשים פשוט נדבקו אליי ופשוט לא נתנו לי מנוח ....
אחריי זה שיצאתי החוצה ונרגעתי טיפה אחרי כל האירועים של היום ,צרודה רצח מצעקות כאב ופשוט צרחות על השותפה לחדר שלי שהיא גם הילדה מהכיתה שלי וגם איתי בעבודה ומוציאה אותי מדעתי, היום החלטתי לקחת את כל העיניין בצורה שונה ובמקום להתעצבן על כל דבר קטן אני פשוט מסכימה עם זה וקמה והולכת , פשוט כמשמעותו עפה מהמקום בלי לשבור את הראש עלייה...ותאמינו לי כשאני אומרת שזה הפתרון היחידי באמת שעם ילדה מפגרת כזאת אין שום פתרון אחר , אתם יכולים לשפוט אותי, לא באמת אכפת לי , גם ככה שופטים אותי כל החיים אז מה זה כבר עוד קבוצה של אנשים שלא מכירה אותי ? זה תמיד ככה מתרגלים לזה כמו שאני רגילה למבטי הבוז , לירידות ,העלבות וההקטנות הבילתי פוסקות "את חופרת" "תיסתמי!!!" ,או הדבר הכי שנוא עליי "מי את בכלל? מה את שווה ? מי רוצה אותך פה? לכי לכי יא רוסייה מסריחה , תחזרי לחור שממנו באת " ופשוט רוצה להיעלם מהעולם, לעזור אומץ ולקפוץ , לסיים את הסיוט הנוראי הזה , אני חייה כל יום בפחד , פחד מתמיד מהחיים ומה שקורה בבהם לא רוצה עוד פשוט לא רוצה כבר דיייייייייייייינמאסג אני פוחדת מכל דבר , אני בנאדם חלש וחסר עמוד שידרה , אנשים מנגבים עליי רגלייים על ימין ועל שמאל ...
נמאס לי , לא רוצה להיות המסכנה חסרת ההגנה , הקטנה והפגיעה...
כותבת מכותלי המכון הוולקני , יושבת לייד כלכך הרבה אנשים ובו זמנית מרגישה כלכך בודדה ,
אני אוהבת את שחר שלי ואת עמית הבחורות המדהימות ביותר פה!
יאללה עד הפעם הבאה אני אנסה להמשיך להאחז בחיים למרות כל הפחדים שלי והחולשה שלי לחיים ... , שלכם,
ניקה צ'אן.... ♥
כינוי:
ניקה צ'אן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
