~ככה זה כשאוהבים~

נטלי:" כ..ן"

רותם:" אמ.. ליאן לידך?"

נטלי:" לא, היא במקלחת" ענתה בקרירות שלא אופיינית לה.

רותם:" אה.. את יכולה להגיד לה שתחזור אלי אחר- כך?" שאל בנימוס, היא כל כך התגעגע לשיחות השקטות שלהם בטלפון שנמשכו כל הלילה, שהם לא היו שמים לב לשעה.

"נטלי?!" הוא שאל לאחר שלא ענתה.

נטלי:" מ..ה? כן, רותם.. אני אגיד לה" מלמלה.

רותם:" קרה משהו?"

נטלי:" לא.. טוב צריך עוד משהו?"

רותם:" לא.."

נטלי:" טוב.. בי!" אמרה וניתקה בלי לחכות לתשובה.

רותם:" לילה טו.." הוא התכוון לומר, אך ראה שכבר ניתקה.

-

"מה קרה?" שאלתי את נטלי לאחר שניתקה. היא הייתה נראת כל כך עצובה ומאוכזבת.

בלי לומר מילה, התיישבה על כיסא המחשב האדום והביטה על נקודה לא ברורה שבקיר.

"נטלי?" התקרבתי אלייה.

"כלו..ם, זה סתם" מלמלה.

"נו!" גערתי בה.

"מי התקשר?" שאלה ליאן בעודה יוצאת מהמקלחת כשעל ראשה מגבת העוטפת את שערה הרטוב.

"רותם" אמרה נטלי ואני הבטתי על ליאן במבט חסר אונים.

"ר..רותם? מה הוא רצה?" שאלה ליאן, מנסה לא לומר מילים מיותרות.

"לא יודעת, הוא ביקש שתחזרי אליו.. " אמרה ושיחקה בקצוות שערה, מנסה להראות שזה לא מפריע לה.

-

"נופר.. נופר" היא פתחה את עינייה לאט, קולותייה של אמה העירו אותה משנתה.

"א..ה?" היא שאלה מתהפכת במיטתה.

"תקומי רגע, אני צריכה לדבר איתך"

"אמא.. נו, רק שבע!" אמרה נופר בקול צרוד של שינה.

"נכון, אני צריכה לדבר איתך! תקומי!"

נופר התיישבה על מיטתה בעייפות והביטה על אמה. "מה?" שאלה מחכה לתשובה.

"אני ואבא נוסעים לניו יורק, יש לנו שם פגישת עסקים" אמרה אמה.

"מתי ולכמה ימים?" שאלה נופר באדישות, היא כבר הייתה רגילה לזה.

"היום בצהריים לארבעה ימים, נחזור ביום רביעי בלילה" הודיעה.

"טוב" אמרה. "ותיקני לי את הבושם של ויקטוריה סיקרט טוב?" שאלה ואמה הנהנה לחיוב ויצאה מחדרה.

נופר קמה לאחר כמה דקות ממיטתה, מתקדמת אל חדר האמבטיה.. לאחר מספר דקות יצאה ופתחה את הארון, מחפשת מה ללבוש עד שהחליטה שתלבש קפוצון לבן עם קשקושים בוורוד, סקיני ג'ינס בהיר ומגף לבן.

היא התאפרה במהירות והייתה מוכנה. לפתע צלצול הפלאפון שלה נשמע.

שמו של ניר הופיע על הצג, היא גלגלה את עינייה וענתה.

"כן?" ענתה בקרירות.

ניר:" יפה שלי, בוקר טוב"

נופר:" כן, כן.. בוקר" מלמלה תוך כדי שהיא יורדת במדרגות.

ניר:" אני מתחת לבית שלך, את באה?"

נופר:" מה?"

ניר:" מה? 'מה?' אני מחכה לך"

נופר:" אני.. אני לא הולכת ברגל" אמרה וצחקוק קטן התגנב לו.

ניר:" נו.. ימפונקת, תרדי"

נופר:" אני לא מפונקת ולא נעליים! אני לא הולכת ברגל ועוד בקור הזה!" הרימה את קולה בעצבים אך תוך כדי היא שיננה במוחה לא להתעצבן יותר מדי.

ניר:" נו.. א..אבל נופר, אני עשיתי את כל הסיבוב רק כדי ללכת איתך" הוא היה נשמע כל כך עצוב, אך לנופר זה בכלל לא הזיז, הרי בשבילה הוא היה רק חפץ שהיא משתמשת ואחר כך זורקת בשביל להגיעה לרן.

נופר:" בעיה שלך, אני לא הולכת ברגל, חבל שבאת בכלל.." אמרה, לא שמה לב עד כמה הוא נפגע.

ניר:" באמת חבל.. נופר, לא מתאים לי היחס הזה שלך"

באותו רגע, היא הבינה למה גרמה.

ניר:" ניפגש בבית ספר, תודה רבה לך" אמר וניתק בלי לחכות לתשובה.

"ניפגש בבית ספר!!" היא חיקתה את קולו וצחקה לעצמה.

-

שלושתינו נכנסנו אל בית הספר ספוגות במים מהגשם שירד בדרך.

ראיתי את רן, ניר , רותם ושי יושבים על המדרגות ומדברים. התקדמנו לעברם.

כשרן הבחין בי הוא נעמד במקומו וחייך אלי את החיוך המדהים שלו.

"חיכיתי לך" אמר ונשק על שפתיי נשיקה מתוקה.

חיבקתי אותו חזק. "את רטובה" הוא אמר בקול חמוד ואני לא עזבתי.

לפתע נשמע הצלצול, כל כך התאכזבתי, רציתי להישאר איתו.

"בוא נבריז" אמרתי בחיוך.

"לא.. יש לך בגרות בהיסטוריה עוד מעט, את צריכה ללמוד" אמר בחיוך מתגרה.

"אוף, נכון.. אני שונאת את זה ואני גרועה בהיסטוריה" השפלתי את מבטי בעצב.

"אני מצויין בהיסטוריה" אמר בגאווה.

"מעצבן! דווקא לדרוך לי על הפצעים?" שאלתי והוא חייך.

"אל תדאגי מאמי שלי, אני אלמד אותך.. מתי זה?" הוא ליטף את פני.

"עוד שבועיים ואני בכלל לא מוכנה"

"אני אבוא אלייך היום ונלמד, בסדר?" איך הוא תמיד מרגיע אותי?

"תודה" מלמלתי.

"אל תדאגי, את תגעי לבגרות מוכנה" אמר ואני נישקתי על שפתיו נשיקת פרידה.

-

נטלי וליאן התקדמו לכיוון הכיתה כשלפתע שמעו מישהו קורא בשמה של ליאן. הן הסתובבו וראו את רותם מתקרב אליהן. נטלי גלגלה את עינייה.

"למה לא חזרת אלי אתמול?" שאל ושלח מבט אל נטלי.

"שחכתי, מה רצית?" שאלה. היא לא שחכה, פשוט לא היה לה נעים מנטלי אתמול אז היא לא התקשרה.

"שנלך ביחד לבית ספר.. אבל לא נורא, פעם אחרת" אמר.

"אה.." מלמלה.

"טוב, אתם באים לכיתה יש עכשיו הקבצות?" שאלה נטלי, כאילו מפריעה לשיחתם.

"רוצה לשבת לידי?" שאלה ליאן את רותם, מתעלמת מנטלי.

"בטח" ענה ושניהם נכנסו לכיתה, משאירים את נטלי המומה מאחור.

"אני לא מאמינה.." מלמלה ונכנסה אל הכיתה אחריהם, עצבנית.

-

בשיעור ספורט ירדנו לאולם הספורט הגדול של שני בתי הספר.

היינו צריכים לרוץ הרבה והתעייפתי כל כך. כשנגמר לנו השיעור וכיתה אחרת נכנסה הלכתי אל השירותים שבאולם כדי לשתוף פנים.

"תראו תראו.. קורל בן עמי!" זיהיתי קול כל כך מוכר מאחוריי. הבטתי על המראה ומאחורי ראיתי את נתי כשלצידו עומד רוי בפרצוף מושפל.

החלטתי שלא להתרגז, באמת שלא היה לי חשק אליהם עכשיו.

הסתובבתי כדי לצאת אך נתי חסם אותי.

"זוז!" אמרתי וגילגלתי את עיניי, כזה פתאטי.

"ואם לא בא לי??" שאל וחייך את החיוך המעצבן שלו.

"נו.. נתי תעזוב אותה" אמר רוי לפתע.

"למה אחי? אני נהנה להשתעשע בה" הוא צחק צחוק מרושע.

"מה נהייה ממכם.. זה פשוט מגעיל" מלמלתי. "ילדים קטנים" הוספתי.

ונתי? נשאר לחסום את דלת היציאה.

"אתה מתכוון לעמוד שם עוד הרבה זמן?!" זיהיתי את קולה של נטלי.

"הופה.. נטלילה, מזמן לא התראנו." נתי סרק את גופה בחיוך.

"מה אתם עושים פה?" שאלה נטלי והניחה את ידייה על מותנייה.

"כלום, בואי נטלי" משכתי את ידה ויצאתי לבחוץ.

"חכי שנייה" היא אמרה וחזרה אליהם.

"שלא תעזו להתקרב אליה, שמעתם?!" היא אמרה בטון מאיים וחזרה אלי.

"מפגרים" מלמלה ואני נאנחתי מייאוש.

נשמע הצלצול להפסקה הגדולה. אני ונטלי הלכנו אל הדשא שסביב מבנה בית הספר, שם ראינו את כולם.

רן, ליאן, שי, נופר, זוהר, ניר ורותם.

התקדמתי לעברו של רן שישב על הספסל.

"קורלי" הוא חייך כשראה אותי וסימן לי לשבת לידו.

נשקתי על שפתיו והתיישבתי לידו.

"קרה משהו?" הוא שאל וסרק את פניי.

"לא" חייכתי חצי חיוך.

"רוצה?" הוא הציע לי לשתות מפחית הקולה שבידו ואני הסכמתי.

"מה קורה?" לפתע ניר בא והתיישב לידנו.

-

נופר קלטה את ניר מתיישב ליד קורל ורן, היא החליטה שזהו הזמן הנכון ללכת אליו.

בצעדים מהירים היא נעמדה לידו.

"מאמי.." היא אמרה ונשכה את שפתייה קלות, מתפללת בליבה שלא יריב איתה על מה שהיה בבוקר.

ניר הביט בה במבט אדיש.

היא התיישבה על רגליו, 'בטעות' נוגעת ברגלו של רן שישב לידם, רק כדי שיראה שהיא נמצאת.

"נופר, מה את רוצה?" שאל אותה ניר וניסה להוריד את ידה שהייתה כרוכה על צווארו.

"התגעגעתי אלייך בייבי" היא ליטפה את פניו, פוזלת לכיוונו של רן לראות אם הוא שם לב.

-

נופר לא הפסיקה להמרח על ניר, זה כל כך הצחיק אותי עד כמה היא מפגרת.

רן הביט בי וגלגל את עייניו.

"אה ניר, אחי" אמר רן לפתע. נופר פתחה את עייניה בציפייה.

"שמתי לב שאתה ונופר חברים.. אתה יודע" החל לומר, לא הבנתי לאן הוא חותר, אך הצלחתי לראות את חיוכה של נופר מתפרס לאט על פנייה.

"אז רציתי פשוט להגיד לך מזל טוב!" אמר בחיוך.

באותו רגע התאפקתי שלא לצחוק מהמראה של נופר, פנייה האדימו מרוב שהתעצבנה.

"תודה אחי" חייך ניר חצי חיוך.

"רוצה נלך?" פנה אלי רן ואני הנהנתי לחיוב.

נפרדנו מכולם ורן הסיע אותנו לביתי.

לאחר שסיימנו לאכול את ארוחת הצהריים עלינו לחדרי.

רן התיישב על המיטה ואני הנחתי את ראשי על רגליו.

"אז מה קרה לך היום?" הוא שאל לפתע ושיחק בשערי.

"מה קרה?" שאלתי לא מבינה.

"היית עצובה כזאת" אמר וסרק את פניי.

"אה, זה סתם.. לא משהו חשוב" חייכתי חצי חיוך.

"אם זה גרם לך להיות עצובה.. זה חשוב מאוד"

"סתם רני.. באמת שזה שטויות" אמרתי והתיישבתי מולו.

"ואתה יודע מה יש לנו שבוע הבא?" חייכתי.

"לא.. תזכירי לי מה זה היה?" הוא שאל ואני פערתי את עיניי.

"בטח שאני יודע יפה שלי.." הוא חייך את החיוך הממיס שלו. " את ואני חודש ביחד" ענה ונישק את שפתיי נשיקה קטנה שהפכה לסוערת.

לפתע הדלת נפתחה, בן עמד שם והביט בנו בחיוך הוא השתעל מעט.

אני ורן התנתקנו והבטנו בו.

"רציתי לדעת רק מה יש לאכול" אמר בן והביט בי.

"ספגטי ושניצל" עניתי.

"אתה רן, נכון?" הוא פנה אליו לפתע והביט בו.

"כן.. נעים מאוד" אמר רן בחיוך החמוד שלו.

"כן נעים גם לי, אבל רן, תיזהר לפגוע בה.. שמעת?" החל לומר ברצינות "אני רוצה שתשמור עלייה ותכבד אותה. כי אם אני אשמע שפגעת בה אני.." לפתע הוא חייך חיוך מתלוצץ.

"סתם אחי, אני בן, אח שלה" הוא לחץ את ידו בחיוך, גם אני נלחצתי לרגע.

"טוב אני לא אפריע לכם.. תהנו" הוא צחק ויצא מהחדר.

"דפוק.." מלמלתי.

"אז איפה היינו?" שאל רן והתקרב אלי . נישקתי אותו נשיקה קטנה. "די רני.. חייבים ללמוד" אמרתי ופתחתי את ספר ההיסטוריה.

"טוב, אז רק תראי לי את החומר.."

-

"למה היית צריך לעשות את זה?! הא?" שאל רוי והתיישב על הכיסא בחדרו.

"איזה שטויות, נו רוי.. זה היה בשביל הצחוק" החל נתי לומר.

"זה לא היה מצחיק, זאת הבעיה" אמר והביט בו במבט חודר.

"טוב תירגע אחי.. יאללה אתה בא לאכול פיצה?" הוא שאל ונעל את נעליי הנייק שלו.

"זאת הפעם האחרונה שזה קורה, נתי!" הזהיר אותו רוי.

"טוב, טוב.. יאללה בוא כבר" אמר והכניס את הארנק לכיסו.

-

ג'יין נכנסה אל מקום עבודתה החדש.

"היי.." היא חייכה חצי חיוך ביישני לקראת המנהל שבדיוק יצא ממאחורי הדלפק.

"שלום ג'יין, הגעת מוקדם" הוא שמח.

"כן.. לא רציתי לאחר" ענתה ואספה את שערה הארוך לקוקו גבוה.

"אז הינה הבגדים שלך" הוא הגיש לה חולצה אדומה ומכנס שחור.

"זה התג שלך" הוא הגיש לה את התג שעליו היה רשום את שמה באותיות שחורות וברורות, 'ג'יין אולסון'.

"והפינקס" הוא חיפש במגירה מתחת לדלפק והגיש לה פנקס אדום קטן.

"תודה" היא חייכה והורידה את הג'קט, נשארת עם גופייה לבנה שעלייה שמה את החולצה האדומה.

"אני נמצא בחדר שם.." הוא הצביע על דלת חומה. "אם תזדקקי לעזרה.." חייך והמשיך להסביר לה את הפרטים החשובים.

-

"די מאמי.. נמאס לי" אמרתי והנחתי את ראשי בין שתי ידיי.

"בסדר, למדנו מספיק להיום" הוא ליטף את פניי.

"בא לי לצאת קצת, לנשום אוויר" אמרתי והחזרתי את הספרים למקום.

"בואי נלך למרכז או משהו.." אמר ונשכב על המיטה.

"טוב אני הולכת להתקלח ונלך.. בסדר?" שאלתי ופתחתי את הארון, מוציאה משם קפוצון לבן עם קצת קישקושים באפור וסקיני בהיר.

"טוב אני במחשב" אמר ואני נכנסתי למקלחת.

יצאתי לאחר רבע שעה, התארגנתי בזריזות ויצאנו.

-

ג'יין החלה בעבודתה, היא דווקא הייתה ממש טובה בזה וקיבלה טיפים נדיבים.

סער, שהיה המנהל שלה ניגש אלייה ואמר שהיא עושה עבודה מצויינת.

זוג אנשים התיישבו על השולחן והזמינו שתייה ופיצות.

ג'יין שכבר הייתה עייפה מרוב עבודה, רשמה את הזמנתם בכתב משורבט וניגשה להביא את מה שרצו. הניחה על המגש שתי כוסות מלאות בקולה ושני משולשי פיצה.

לפתע הדלת נפתחה וזוג צעיר נכנס פנימה, ג'יין נתקע באחד מהם, המגש נפל על הריצפה והכוסות התנפצו על הריצפה לרסיסים.

ג'יין המאוכזבת הרימה את ראשה כדי לבדוק במי נתקעה, לפנייה עמד נער בעל שער בהיר ועניים כחולות כים. היו לו פנים מדהימות וגוף מעוצב. אותו נער, היה מוכר לה מאוד..

"זאת את.." הוא חייך חיוך מתנצל.