~ככה זה כשאוהבים~

פרק 45:

"ד..י רוי" בקושי הצלחתי לדבר. הרגשתי כמו מטומטמת וכל כך כעסתי על עצמי באותו רגע.

"בסדר.. רק נרקוד" הוא עזב אותי וחייך.

זרמתי איתו ורקדתי איתו, לאט לאט הוא נצמד אלי שוב.. לא הבנתי מה קורה באותו רגע, לא יכולתי לשלוט על הגוף שלי, כאילו המוח שולח מסרים לגוף אך הגוף מסרב וממשיך לעשות כרצונו. זה חירפן אותי, בכלל לא שמתי לב מה אני עושה.ראיתי רק צללית שנוגעת בי בכל מקום בגוף. "לא.." אמרתי והקול בקושי יצא מפי.

הוא נישק את שפתי.. יותר נכון דחף את הלשון שלו לפה שלי. "דיי.." ניסיתי להתנגד אבל הגוף לא הגיב והוא- ממשיך לגעת.

~~

נתי נכנס אל המועדון, מחזיק בידה העדינה של ג'יין שבקושי רצתה להיכנס. כמה נערים שהכיר ניגשו אליו והתחילו לדבר איתו, הם לא שמו לב שג'יין בכלל נמצאת שם.. כאילו הייתה אוויר, גם נתי שכח ממנה לרגע.

"אז מה גבר.. סוף סוף רואים אותך" אחד מהם אמר.

"כן.." נתי מלמל. לפתע הוא הבחין במלאני וקרן מתקרבות אליו.

"אותכן מזמן לא ראיתי" נתי אמר והעביר יד על שערה של קרן.

"מה קורה חתיך?" קרן חייכה ונתנה לו נשיקה בזווית הפה. חצי פה- חצי לחי.

"אחלה.." הוא חייך בחזרה והשתדל לא לזרום איתה יותר מדי, בכל זאת ג'יין הייתה לידו.

"מי זאת?" שאלה מלאני וסרקה כל מקום בגופה של ג'יין במבט מזלזל ומתנשא.

"סתם..ידידה שלי" אמר נתי ושתיהן צחקו בזלזול. ג'יין התעצבנה.. היא רק ידידה שלו? זהו?!

באותו רגע ג'יין הסתובבה ויצאה מהמועדון במהירות. זה לא מתאים לה. כלום לא מתאים לה, לא המועדון, לא לצאת בערב, לא להיות בחברת אנשים כאלה ולא נתי.. זה לא ילך בינהם.

היא החזיקה את הדמעות, מתאפקת שלא להתפרץ בבכי.

"ילדה.." מישהו שנראה גדול ממנה בכמה שנים ניגש אליה. היא הרימה אליו מבט עצוב. "למה את עצובה כפרה? לילדה יפה כמוך אסור לבכות.." הוא הביט עליה במבט מגעיל וליטף את פניה.

היא התרחקה ממנו. "למה את מפחדת?" הוא צחק והיא נלחצה. הוא התחיל ללכת אחריה.

לפתע הוא תפס בידה בחוזקה. "בואי איתי.. יהיה לך כיף" הוא אמר ולא עזב את ידה. "עזוב אותי.." מלמלה. הוא הצמיד אותה אליו ולמרות שהתנגדה הוא לא נתן לה ללכת.

"תעזוב אותי!!" היא הפעם צעקה וכמה נערים שהיו שם הביטו עליהם.

"ג'יין.." היא שמעה מישהו מאחוריה. זה היה רן. "קרה משהו?" הוא שאל והביט על הנער שבדיוק עזב את ידה ושחרר אותה. "ג'יין?.." הוא שאל שוב. אותו נער התרחק מהם ועזב אותם.

"הכל בסדר?" הוא שאל בדאגה.

"כן.. עכשיו הכל בסדר" היא אמרה וחיבקה אותו. "אני צריכה ללכת.." אמרה והתרחקה ממנו בריצה, מבלי שהספיק לומר מילה.

-

"מאמי.. בוא נשב, כואבות לי הרגליים" נטלי צעקה באוזנו של שי, מנסה לגבור על עוצמת המוזיקה.

"למה? נו טולי בואי נרקוד" הוא החזיק בידה.

"נראה לי שרקדנו מספיק.. נו שי אני לא יכולה לעמוד עוד על הרגליים" היא אמרה.

"טוב אז לכי.. אני עוד מעט אבוא" הוא אמר והיא התרחקה ממנו והתיישבה על הבר, מלטפת את רגלייה שכאבו.

לפתע מישהו התיישב לידה. "מה קורה?" היא זיהתה את קולו של רותם.

"משעמם.." היא אמרה.

"מה קרה? כואבות לך הרגליים?" הוא שאל כאילו מנחש.

"כן.. איך אתה יודע?" היא חייכה.

"נטלי, הייתי איתך במספיק מסיבות וזה הפרצוף שאת עושה כשנמאס לך וכואבות לך הרגליים" הוא חייך והיא צחקה, הוא מכיר אותה כל כך טוב. "אז איפה חבר שלך?" הוא שאל לאחר שתיקה ארוכה.

"רוקד.." אמרה וחיפשה אותו בעינייה בין כל האנשים שרקדו על הרחבה. היא קלטה אותו רוקד ולידו נערה אחת שרוקדת יחד איתו, היא הניחה יד אחת על כתפו והוא הניח את ידיו על מותניה.

היא רצתה להרוג אותו באותו רגע.

היא נעמדה על רגליה הכואבות והתקרבה עליו בצעדי ענק.

כשראה אותה הוא מיד התרחק מאותה נערה. "עדיין כואב לך?" הוא שאל.

"כן.. ולך?" היא שאלה והוא הביט עלייה במבט שואל.

"מה.. מה כואב לי?" הוא לא הבין ולפני שהספיק לעשות משהו היא העיפה לו סטירה מצלצלת שהשאירה אדום על לחיו הכואבת.

"זה, זה כואב לך?" היא חייכה חיוך מרוצה והסתובבה, מפנה לו את הגב ומתרחקת.

היא יצאה אל מחוץ למועדון כשהוא רץ אחריה וקורא בשמה

כשעמדה מחוץ למועדון היא נתקלה ברן.

"ראית את קורל?" הוא שאל אותה.

"לא!" ענתה בתוקפנות.

"מה יש לך?" הוא לא הבין.

"גם כן.. עוד בוגד" היא מלמלה ובדיוק שי הגיעה.

"נטלי תגידי את התחרפנת? מה יש לך?" שי הרים את קולו.

"שי ראית את קורל?" רן פנה אליו, מתעלם מנטלי.

"לא" ענה שי ומיהר לגשת אל נטלי הכועסת.

רן נכנס אל המועדון והחל לחפש את קורל.

הוא הבחין בה לרגע והיה בשוק ממה שראה. "קורלל!!!" הוא צעק והתקדם לכיוונה. הלב שלו התנפץ באותו רגע.

קורל הייתה בין זרועותיו של רוי כשהוא מלטף אותה ומנשק אותה והיא לא מתנגדת.

"עוף ממנה!" הוא צעק על רוי.

רוי התנתק מקורל וחייך. "מה אתה אומר?" הוא צחק.

"קורל בואי לפה" רן פנה הפעם אל קורל.

"מה אני.. נראת לך?.. הכלב שלך? לך לנופר, לך" בקושי הצלחתי להוציא מילים ברורות מפי.

רן התקרב אלי ותפס בידי, מושך אותי לצד וחוזר לרוי.

"שלא תתקרב אליה בחיים אתה שומע?" הוא צעק.

"למה מי אתה שתגיד את זה? אני אעשה עם קורל מה שאני רוצה! חתיכת מזדיין קטן" רוי החזיר לו בצעקה, רן לא רצה להתחיל במכות.

"תקשיב לי טוב.. אם אני רואה שעוד פעם היית במרחק של קילומטר ממנה זה לא יגמר בטוב סבבה?"

"רן.. אחי, תשמע, קורל במילא שרמוטה קטנה.. מה איכפת לך ממנה? נתחלק בה ושנינו נהנה, מה לא?" רוי אמר בפשטות והחל לצחוק . רן הרים את ידו ופוצץ אותו במכות, גם רוי החזיר לו וככה התחיל הבלאגן. אני ישבתי על הבר ורק רציתי לישון, לא שמתי לב למה שקורה סביבי, הייתי כל כך שיכורה ולא היה איכפת לי מכלום.

כמה ילדים הצליחו להפריד בינהם לבסוף.

הרגשתי מישהו תופס בידי וראיתי את רן.

"עזוב.." צעקתי וניסיתי להשתחרר, אבל הוא לא הקשיב. הוא הוציא אותי מהמועדון.

"ר..ן עזוב אותי" מלמלתי כשכבר היינו בחוץ.

"מטומטם.." אמרתי.

"את מטומטמת.. מפגרת, אני לא מאמין למה שעשית עכשיו" הוא תפס את ראשו בחוזקה.

"נהנתי" אמרתי לו, שיקרתי.

http://www.youtube.com/watch?v=mEOFOobPw4o

הוא הביט עלי מאוכזב. כאב לי הראש, בחיים לא כאב לי ככה. החזקתי את הקיר, מנסה לא ליפול, עוצמת את עיניי.

"מה יש לך?" הוא שאל. "קורל!" שמעתי שהוא מודאג. "את שתית?" הוא התקרב אלי ונעמד לצידי.

 "לך.." מלמלתי וירדתי לאט לריצפה. "לך מפה.. אני שונאת אותך!!" הדמעות ירדו זו אחר זו.

הוא נעמד מולי, מתהלך מצד לצד ועושה לי סחרחורת. "אני רוצה הביתה.." מלמלתי והכנסתי את ראשי בין שתי ידי.

"מה את עושה?" הוא שאל כשנעמדתי על רגלי ועצרתי טרמפים.

"מה אכפת לך?" שאלתי וניגבתי את דמעותי.

"אני אקח אותך הביתה, את לא צריכה לעצור טרמפים" הוא משך אותי לאחור. הרגשתי איך כל האיכסה שבפנים עולה לי והקאתי.

הוא הושיב אותי על הספסל ואמר לי לחכות, לאחר מספר דקות חזר עם בקבוק מים וסוכרייה שאני אוהבת.

הוא נתן לי לשתות ואחר כך שתף לי את הפנים בעדינות. "תראי מה את עושה לעצמך.." הוא אמר בכעס. "אני לא מבין אותך קורל.. באמת" הוא המשיך לדבר. "את מרגישה יותר טוב?" הוא שאל והביט בי בעניים הגדולות והיפות שלו.

"לא" עניתי. "אני פשוט רוצה הביתה" אמרתי. הוא עזר לי לקום. "אני יכולה לקום לבד" זזתי ממנו והתקדמתי לכיוון המכונית שלו כשרגלי בקושי מצליחות לסחוב את גופי.

הוא התניע את האוטו והדליק את הרדיו שניגן שיר מוכר ועצוב.

הנחתי את ראשי על החלון ועצמתי את עיניי.. כאב לי כל הגוף, לא יכולתי לזוז.

לאחר כמה דקות הרמתי את ראשי והבטתי עליו, ירד לו דם מהאף והייתה לו שריטה עמוקה על הלחי.

כשהגענו לביתי יצאתי מהמכונית בלי לומר לו שלום, אבל שוב הסחרחורות חזרו להן.. נשבעתי שאני לא שותה יותר בחיים.

נעמדתי במקום ותפסתי את ראשי, שמעתי אותו יוצא מהאוטו ומתקדם לכיווני.

"קורל!!" הוא צעק כשנפלתי על הריצפה בחוזקה.

'אני לא מאמין..' הוא חשב לעצמו והרים אותה על שתי ידיו ומתקדם לכיוון ביתה.

הוא חיפש בג'ינס שלה את המפתח ופתח את הדלת, עולה במדרגות העץ ומגיעה לחדרה.

הוא הניח אותה על מיטתה, מוריד בזהירות את נעלי העקב שלה ומכסה את גופה.

הוא ישב לידה על המיטה, מלטף את ראשה. "למה עשית לי את זה?" הוא שאל אותה למרות שידע שלא תענה עכשיו, היא ישנה שינה עמוקה.. כמו מלאך. "אני אוהב אותך יפה שלי.. אבל למה היית חייבת להרוס?" הוא אמר בקול חנוק, מחזיק את הדמעות בפנים.

-

"נטלי את מוכנה להקשיב לי כבר?" שי שאל שוב.

"נו יקרצייה, דבר כבר" היא התעצבנה.

"אני רק רקדתי.. מה אסו.." הוא החל לדבר.

"אם זה נקרא אצלך לרקוד.. להמרח על איזה פרחה סוג ז' ולהשאיר אותי בצד.. אז אתה יכול ללכת מצידי לרקוד עוד קצת!!" היא הרימה את קולה.

"את יודעת מה?" הוא החל לומר. "אני הולך להנות.. אם את רוצה לבוא תבואי, אם לא אז תשארי פה" הוא קם מהספסל, חיכה מספר שניות וכשראה שהיא לא מתכוונת לזוז הוא נכנס למועדון.

"מפגר.." היא מלמלה והוציאה את הפלאפון שלה, מחייגת למונית.

 -

המסיבה נגמרה ב- 4 לפנות בוקר והוציאו את כולם מהמועדון. נתי יצא מהמועדון כשמפיו יוצא ריח חזק של אלכוהול, הוא היה די שיכור והחליט לעצור מונית.

הוא נתן לנהג את הכתובת לביתה של ג'יין ולאחר חצי שעה הגיעה אל היעד.

הוא עלה במדרגות של הבניין הישן עד שנעמד מול דלת ביתה. הוא בכלל לא שם לב שהשעה הייתה 4 וחצי וצלצל בפעמון. לאחר מספר שניות שמע הליכות מתקרבות לכיוונו.

הדלת נפתחה במהירות ושם עמדה לה ג'יין, לבושה במכנס טרנינג שחור וגופיית סבא לבנה.

שערה היה פרוע משינה ועינייה אדומות.

ישר שראתה אותו היא סגרה בחזרה את הדלת. "ג'יין.." הוא מלמל ונשען על הדלת. "תפתחי"

היא לא ענתה, אך היא שמעה הכל. "ג'יין נו.. כפרה עלייך תפתחי שנייה" הוא הניח את ראשו על הדלת מיאוש.

"ג'יין!!! אל תשגעי ותפתחי!" הפעם הוא הרים את קולו.

"ג'יין!!!!" הוא צעק צעקה חזקה והדלת נפתחה.

"תעוף מפה נתי! אני לא רוצה לראות אותך"היא אמרה והביטה על עיניו האדומות.

"תקשיבי אני.." הוא החל לדבר.

"אתה שיכור.. אני לא רוצה לדבר איתך ככה.. ובכלל אני לא רוצה לדבר איתך" היא אמרה והוא חייך.

"ג'ייני.. חיים שלי, למה את מדברת ככה? אני לא עשיתי לך כלום" הוא התנהג כל כך מוזר.

"אתה מגעיל.. אתה איכזבת אותי מאוד נתי, אני לא רוצה לדבר איתך בחיים.. ואני עוד חשבתי שהשתנת" היא השפילה את מבטה. הוא הביט עלייה והתקרב אליה לאט, מרים את ראשה ומנשק אותה.

היא ניסתה ללכת אחורה והוא משיך לנשק, היא נתנה לו אגרופים בחזה והוא זז לאחור.

"תעזוב אותי כבר!" היא צעקה ודמעות עמדו בעינייה. "אני שונאת אותך!" היא צעקה וצעדה צעד לאחור, מתכוונת לסגור את הדלת, אך לפני זה היא ראתה את נתי נשבר ומתחיל לבכות, הוא התיישב על המדרגות של הבניין והסתגר בתוך עצמו.. בוכה, כמו ילד קטן.

היא הביטה עליו ושתקה, אחר כך היא התיישבה לידו, ממשיכה להביט עליו בוכה. בחיים היא לא ראתה אותו ככה..

"אני מצטער ג'יין.." הוא אמר בקול חנוק. "אני מצטער שאני כזה מטומטם.. את.. את היחידה שמצליחה לשנות אותי ואני מתנהג כמו מפגר." הוא הרים את מבטו אליה.

"עזוב נתי.. לך הביתה.. חמש בבוקר ואתה שיכור, אתה.. לא שם לב למה שאתה אומר"

"אני יודע מה אני אומר.. אני מרגיש אלייך דברים חזקים ג'יין.. ואת יודעת את זה" הוא הביט על עינייה היפות.

"אם זה ככה אז למה אתה מתבייש בי? מה אתה משחק בי? אני לא מבינה אותך.." היא הרגישה כל כך מנוצלת.

"אל תגידי את זה.. אני לא מתבייש בך." הוא ידע שזה נכון אבל הוא לא רצה שזה יהיה ככה.

"אל תשקר לעצמך" היא נעמדה על רגלייה. "פשוט לך הביתה.. נדבר מתישהו.. אם בכלל" היא אמרה ונכנסה אל ביתה, משאירה אותו שם לבד.

-

כאבי הראש החזקים העירו אותי משנתי, הרגשתי כל כך רע. הבטתי סביבי וראיתי את רן ישן על הריצפה כשראשו מונח על דובי גדול.

לא זכרתי הרבה ממה שקרה אתמול בערב, אבל את הדברים שהייתי צריכה לזכור כן זכרתי. את הנשיקה עם רוי ומה שקרה עם רן.. הבטתי עליו, ישן בשלווה. מסכן, בטח כואב לו הגב לישון ככה.. בעצם, מה איכפת לי בכלל? מפגר! אוף.. אבל הוא כזה מתוק, למה הוא היה חייב להרוס הכל.. אבל הוא גם כל כך דואג לי, רואים שהוא אוהב אותי.. אז אם הוא אוהב אותי למה הוא היה עם נופר? נופר.. כלבה קטנה, אני שונאת אותה!

הבטתי על השעון, 12 בצהריים.. מה אני אמורה לעשות עם רן עכשיו?

לקחתי את שמיכת הפוך וכיסיתי אותו. אחר כך נכנסתי למקלחת וכשיצאתי קיבלתי הודעה לפלאפון, זה היה מרוי. () כמה שהתגעגעתי אלייך.. בא לך לקפוץ אלי ונעשה משהו בערב?() סוטה.. חשבתי לעצמי.

מרחתי קרם גוף על ידי וראיתי שרן מתעורר.

הוא הביט עלי ואני עליו, שנינו לא יודעים מה לומר. לקחתי את הנעליים, המפתחות, הארנק והפלאפון שלו וזרקתי אותם עליו בלי לומר מילה כדי לרמוז לו לעוף מהבית שלי.

"נו.." אמרתי כשראיתי שהוא נשאר במקומו, ממשיך להביט עלי. "למה אתה מחכה? קח תדברים שלך ותלך" הוספתי והפנתי את גבי אליו.

"אני מחכה.." הוא ענה ואני לא הבנתי על מה הוא מדבר.

"למה אתה מחכה בדיוק? אדון רן.." שאלתי בזלזול.

"שתבקשי ממני סליחה על מה שהיה אתמול.." הוא הסביר.

"מה? רן, עם כל הכבוד אני ואתה כבר לא ביחד נכון? אז מותר לי לעשות מה שבא וגם אם זה אומר להתנשק עם האקס שלי ש.." התחלתי לומר.

"שבגד בך" הוא עצר אותי.

"בדיוק כמוך.. שני בוגדים" הוא התעצבן מזה שקראתי לו בוגד.

"אל תגידי את זה! אני בחיים לא בגדתי בך ואני גם לא אבגוד.. אני אוהב אותך קורל מה את לא מבינה?" קולו היה מאוכזב. "את לא יודעת איך הלחצת אותי אתמול.. שראיתי אותך איתו אני.. אני פשוט לא מאמין שעשית את זה. למה? רק כדי להחזיר לי כשבעצם אני בעצמי לא עשיתי כלום! את זאת שהורסת הכל!"ראו עד כמה קשה לו, גם לי היה קשה, מאוד.

"טוב רן תלך" אמרתי משנה נושא.

"אז את מתחמקת? את יודעת שאני צודק!" הוא נעמד על רגליו.

"די רן אין לי כוח להתווכח איתך, כואב לי הראש ו.." התחלתי לומר אבל בדיוק הדלת נפתחה ואבא שלי עמד שם.

"אתם באים לאכול? חיכינו לכם?" הוא שאל והביט עלינו.

"לא.. תודה אבל אני בדיוק צריך ללכת" רן פנה אל אבי בנימוס ופזל אלי.

"מה פתאום ללכת? תשאר ותאכל איתנו" אבא התעקש ורן שתק. "יאללה בואו, הכל מתקרר" הוסיף וירד במדרגות.

-

" קורל קוווממי " צעק בן באוזני .

" איייייה החרשת לי ת'אוזן " צעקתי וזרקתי עליו כרית .

" תקוומי כבר רבע לשמונה " הוא אמר.

" מההההה ?"  צרחתי בבהלה וקמתי להביט בשעון . השעה הייתה שבע ורבע .

" מפפפפפגר " צעקתי והוא ברח מהחדר במהירות .

קמתי צחצחתי את שיני ושתפתי פנים .

הוצאתי מהארון מכנס ג'ינס קצר כהה , שמתי חולצה קצרה של בית ספר לבנה

ושמתי כפכפים אפורות כאלה .

התאפרתי טיפה ואספתי את שיערי לקוקו גבוהה .

ירדתי למטה וראיתי את בן בסלון .

" רוצה נס ? " שאלתי אותו בחיוך .

" כןן " הוא ענה בשמחה .

" יופי תכין גם לי תודה " אמרתי והתיישבתי על הספה בחיוך .

" מעצבנת " הוא אמר אחרי 5 דקות חזר עם שתי כוסות נס וקוראסונים .

" תודה " חייכתי בשמחה . משום מה קמתי היום עם אופטימיות , לא יודעת מה נכנס בי פתאום .

" אז מה קורה אחות שלי ? "  שאל בן והביט בטלויזיה .

 " בן אתה לוקח אותי לבית ספר נכון ? " אמרתי מתעלמת משאלתו .

" לאא " הוא ענה כמובן מאילו.

" נו פליז אין לי כוח ללכת ברגל " אמרתי.

" לא לכי עם חבר שלך " ענה באדישות .

" דבר ראשון הוא לא חבר שלי ודבר שני אתה לוקח אותי ולא שואלת אותך " אמרתי .

" מה עוד לא סלחת לו ימפלצת ? "  אמר ואני צחקתי .

" יאללה קורל מה יש לך .. הילד מאוהב בך .. " הוא אמר ואני שתקתי .

" היום את מדברת איתו וסולחת לו שמעת " אמר ושוב שתקתי . מצד אחד אני יודעת שהוא אוהב אותי והוא כבר אמר לי שהוא לא עשה את זה , וכולם אמרו לי אבל מצד שני קשה לי לסלוח , אני לא רוצה ששוב יבגדו בי .

" אם את לא סולחת לו .. אני לא לוקח אותך היום לבית ספר " אמר כמו ילד קטן .

" טוב לא צריך " אמרתי ושלבתי את ידי עם פרצוף חמוץ .

" ביי יום טוב " אמר והתקדם לכיוון הדלת .

" רגעע בן ? " אמרתי והוא עצר מביט בי בחיוך מרוצה .

" בסדר אני ידבר איתו " אמרתי בחיוך מיואש.

" בואי כבר מפלצת קטנה " הוא אמר ויצאנו מהבית .

-

" בוקר טוב " אמרתי לנטלי וליאן שלום.

" בוקר טוב מה את קורנת הבוקר ?"  שאלה ליאן .

" סתם אין לי מושג .. " מלמלתי .

הצלצול נשמע ונפרדנו מליאן ונכנסו לכיתתנו .

" בווקר טוב תלמידים " חייכה המורה למדעים .

" בוקר טוב " השיבו לה התלמידים .

היא הקריאה שמות והתחילה ללמד .

" היום אני אחלק אותכם לזוגות ואתם תעשו עבודה בייחד , זו תיהיה עבודת חקר ותיהיה אחוז גבוהה בציון התעודה שלכם , אין להחליף זוגות או להיות שלישיות זה הזוגות ,העבודה לעוד שבועים  אין הערכה ואתם יכולים להעזר במקורות מידע שאני יתן לכם על הלוח "

היא אמרה ורשמה כמה דברים על הלוח .

" והזוגות הם :  ספיר ודניאל , גל ושיר , ניר וקורל ,  נטלי ורותם ........ "

נשמעו קריאות עידוד ואכזבה בכיתה .

הבטתי לעבר ניר הוא חייך חיוך קטן והחזרתי אליו .נטלי הביטה ברותם והוא הביט בה –לאחר כמה שנינות העלו חיוך קטן על הפרצוף .

לאחר כשעה של הסברים היה צלצול להפסקה .

" ניייר " קראתי לניר שישב עם חברים במדשאות הגדולות . הוא הביט בי ולאחר כמה שניות הוא התקרב אלי.

" מה קורה ? " שאלתי בחיוך .

" טוב מאמי מה איתך ? " ענה .

" סבבה .. אז מה מתי קובעים ? " שאלתי.

" אממ .. לא יודע מתי נוח לך  ? "

" היום מתאים לך ? " שאלתי ושחקתי בקצוות שערותי .

" כן למה לא תבואי אלי .. " הוא אמר בשמחה .

" סבבה טוב אני ידבר איתך עוד מעט " אמרתי במהירות כשראיתי את רן מתקרב לכיווני .

התחלתי ללכת מהר כאילו לא שמתי לב אליו .

" תפסיקי להתחמק ממני " הוא אמר וחסם את דרכי , פניו צמודות לשלי .

" מה את רוצה ? " שאלתי באדישות .

" אותך " אמר והתקרב אל שפתי , הוזזתי את ראשי מתנגדת .

" אני אוהב אותך " אמר וליטף את פניי .

" בבקשה מאמי " הוא אמר . לא יכולתי יותר כל כך התגעגעתי אליו , לשפתיים שלו , לנשיקות שלו לחיבוקים שלו . שתקתי והבטתי בו .

" את יודעת שאני לא יפגע בך בחיים נכון ? " הוא אמר ואני הנהנתי .

" לא היה כלום בנינו אני נשבע לך " הוא אמר ואני חייכתי , חיוך סולח .

" אז את סולחת ? " שאל ועינניו התמלאו אושר .

" כן " מלמלתי והשפלתי את ראשי .

" ואאיי אני כל כך אוהב אותך " אמר וחחיבק אותי חזק .

" תבטיח לי שזה לא יקרה בחיים " אמרתי ותפסתי את פניו .

" אני נשבע לך " הוא אמרה ונישק את שפתתי נשיקה עדינה .

" ולידעתך את גם צריכה לבקש סליחה " אמר בחיוך מתגרה .

" על מה בדיוק ? " שאלתי , יודעת על מה הוא מדבר .

" על זה שהתמזמזת כל המסיבה עם האקס שלך " אמר ודחפתי אותו .

" לא הזמזמזתי " אמרתי בעצבים .

" כן נכון " אמר מתגרה .

" לא נכון " אמרתי כמו ילדה קטנה .

" טוב טוב .. אז רק התנשקתם רקדם ו ... " הבאתי לו נשיקה בפה שיסתום והוא צחק .

" סליחה " אמרתי וחיבקתי אותו חזק .

" טוב מאמי אני חייבת לעלות לכיתה " אמרתי כשהצלצול נשמע ברקע .

" לאאא פליז תשארי איתי " אמר בקול חמוד .

" אבל יש לי אנגלית עכשיו .. " אמרתי .

" בבקשה חצי שעה " אמר במבט שלא יכולתי לעמוד בפניו .

" נווו טוב " נכנעתי והתקדמנו למקום שלא יראו אותנו .

-

" מתי מתחילים ? " שאל רותם את נטלי .

" מתאים לך היום ? " שאלה ורשמה במחברת כמה דברים .

" כן .. " מלמל והביא בה.

" אז תבוא אלי טוב  ? " שאלה והוא לא ענה ממשיך להביט בפניה .

" רווותם ? " צעקה נטלי מעירה אותו ממחשבותיו .

 " הא מה ? " הוא קפץ .

" אתה יכול לבוא אלי היום ? " שאלה

" אהה כן בטח " חייך חיוך מתנצל .

" נטלי ורותם תפסיקו לדבר " צעקה המורה במבטא מעצבן .

-

" ג'יין " נתי קרא לג'יין שישבה על ספסל ברחבה מחוץ לבית ספר .

" ג'יין  " הוא קרא שוב , אך היא התעלמה. כאילו הוא אינו קיים .

" נוו דיי ג'יין אני מתחנן תקשיבי רגע " הוא אמר והתיישב לידה היא קמה מהמקום והחלה ללכת הליכה מהירה . הוא הלך אחריה והחזיק בידיה עוצר אותה .

" מה אתה רוצה ? " היא הביטה בו במבט קר ואז השפילה את מבטה .

" שתקשיבי לי דקה בבקשה " הוא אמר במבט מתחנן .

" דיי נתי תכף צלצול אני צריכה לעלות " היא אמרה מתחמקת .

" בבקשה כמה דקות ותלכי " הוא אמר והיא נאנחה .

" אני מצטער .. " הוא אמר בקול של רחמים . היא גלגלה את עינייה.

" דיי נו אני רציני ג'יין אני מצטער על אתמול .. לא הייתי צריך להתנהג אלייך ככה , אני מפגר אני לא יודע מה יש לי .. תביני אבל זה קשה לי זה מוזר לי כל הקטע הזה בנינו .. אבל אני לא רוצה לאבד אותך את חשובה לי את יודעת שאני מרגיש אלייך דברים , ואני לא יכול לאבד אותך " הוא הסביר .

" נתי .. אתה חשוב לי ואני גם מתחילה להרגיש אלייך דברים .. אבל אני לא יכולה ככה שאתה לוקח אותי למקומות שבחיים לא הייתי , שאני לא אוהבת .. ומתעלם ממני , אני מבינה שזה קשה לך כל הקטע שאנחנו בייחד ומוזר לך , אבל אתה צריך גם להתחשב בי " היא אמרה והוא הנהן .

" אני יודע .. אני מבטיח לך אני אנסה להשתפר , אני צריך רק להתרגל אלייך באמת " הוא אמר בחיוך קטן.

" אני מצטער על אתמול מאמי .. " הוא אמר וחיבק אותה .

" אז את סולחת ? " שאלה והחזיק את ידה.

" בתנאי אחד .. " היא אמרה ועל פניה עלה חיוך שחשף את שינייה היפות .

" דברי " הוא אמר ושיחק בשערה .

" שתלמד איתי למבחן בספרות .. " היא אמר והוא הביט בה במבט לא מבין .

" אני ? ספרות ? .. מה את משוגעת מה לי ולזה " הוא אמר והיא צחקה .

" אז אני לא סולחת " אמרה וסיבבה את גבה אליו כמו ילדה קטנה .

" אני צוחק מאמי .. אני ילמד איתך לספרות " אמר וחיבק את מותניה .

" יאללה עפתי לכיתה ביי מאמי " אמרה והוא נתן לה נשיקה חטופה בפה .

-

" דיי אין לי כוח יותר .. נמאס לי " אמר רותם וזרק את הספר על הרצפה ונשכב על המיטה.

" טוב נמשיך אח"כ לפחות סיימנו כמה שאלות " היא אמרה ואספה את כל הדפים והספרים מהשולחן .

" דקה אני יורדת להביא משהו לאכול ייבשת אותך פה " היא אמרה וירדה במהירות .

רותם התיישב על כסא המחשב ונכנס לתקיית התמונות .

הוא החל לעבור על כל התמונות שלה , היו שם תמונות שלה עם קורל , עם ליאן ועוד כמה מהשכבה .

פתאום הוא הגיע לתמונה שבו הוא ונטלי מחובקים , נראים כל כך מאושרים .

פתאום עברה לו תחושה של געגועים , הוא כל כך התגעגע לימים שהיו מבלים בקניון בייחד , או שסתם היו הולכים לשבת באיזה פיצריה .

" הייתי אומרת שא... " היא נכנסה לחדרה עם 2 כוסות קולה וחבילת במבה , אך שתקה כשראתה את רותם מביט בתמונות שלהם . היא הייתה מובכת באותו רגע .

הוא סגר במהירות את התקייה והביט בה בחיוך כאילו לא קרה כלום .

" א..אממ .. רוצה לראות סרט ? " שאלה נטלי מנסה לצאת מהמצב המביך .

" לא אין לי כוח לסרטים .. בואי נדבר " אמר והתישב על המיטה מתחיל לזלזול מהבמבה .

" יבהמה תאכל בפה סגור " אמרה נטלי וזרקה עליו במבה .

" הייי .. הייי.. את התחלת במלחמה .. את תסיימי במלחמה " אמר וזרק במבה על ראשה.

" חוצפן .. אתה מלכלך לי את החדר " היא אמרה ודחפה אותו .

" את מי את דוחפת " אמר והחזיק בידיה .

" אותך " אמרה ודחפה לו כרית לפרצוף . הם זרקו אח על השני כריות , נלחמו זה עם זה כאילו אין מחר .

" נכנעת ? " שאל והצמיד אותה לקיר .

" לא ... " אמרה ודחפה אותו .

" תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב גברת נראלי " אמר והחזיק בחולצתה בפראות מתקרב אל פניה .

פניהם קרובות , שניהם יכלו להרגיש את נשימותם הכבדות .

" כן אדון רותם ? " אמרה והביטה בעיניו , כל כך יפות , פניו היו מושלמות בעיניה .

" אם את לא תכנעי אני... " אמר מתנשף מנסה להוציא מילה , ועם זאת נהנה מהרגע להסתכל שוב בעיניה .

"אתה.. " אמרה בחיוך מנסה כמה שפחות להתקרב .

" אני פשוט ... " הוא הצמיד את שפתיו , לא חושב על אף אחד ופשוט מנשק אותה נשיקה ארוכה , הלשונות שלהם התערבבו זה עם זה . ושפתיהם לא נותנות מנוח אחת לשניה .

הם כל כך התגעגעו לרגע הזה .

" נטטטללי את לא מבינה מה קרה " נכנסנו אני וליאן אל חדרה של נטלי במהרה .

אך מהר מאוד עינינו היו פתוחות לרווחה , היינו בשוק . ליאן לא יכלה להוציא מילה מהפה.

הם הפסיקו את הנשיקה הסוערת , הביטו בנו בשוק ואז אחד בשני , רק עכשיו מבינים מה קרה .

מצטערות כל כך על האיחור .

היה לנו מלא מבחנים לשנה הבאה כי אנחנו עולות לתיכון .

יש לנו לחץ עם המבחנים בבית ספר וגם חזרות למסיבת סיום , וחוגים .

בקיצור מלא !

אנחנו מנסות לכתוב פרק כמה שיותר מהר .

אז סליחה ומקוות שאתם מבינים אותנו .

תווודה רבה רבה על התגובות :)

איייזה כיייף סוף סוף יש לנו קוראים !

שיהיה המשך שבוע מהנה