מתעורר בבוקר משהו כואב, הבטן, אההה, הבטן בה לי לצעוק: הצילו, הצילו אההההה, הבטן שלי, מנסה לקום מהמיטה, זה כואב, אימא, אימא, אין אף אחד בבית. בקושי קם מהמיטה לא יכול לזקוף את הגב, לאט.... לאט.... הצילו!! מישהו, מתישב על הרציפה הדמעות זולגות אלוקים תעזור לי אני מתחנן אני מתחנן תעזור לי בבקשה אני לא יכול הדמעות זולגות והכאב, מנסה לקום לאט, לאט פותח את הדלת של החדר הולך בגב כפוף צעד אחרי צעד זה כואב, זה כואב, אני הולך לשירותים ככה אם כאב בטן נוראי דמעות שלא מפסיקות לזלוג אם גב חצי כפוף אם צעדים אטיים, בחיים לא הרגשתי כאב כזה כאילו הבטן שלי התקבצה, אם אותו כאב אני חוזר למיטה..... הכאב הזה שיעבור כבר אלוקים אני מתחנן תעזור לי הצילו בבקשה למה לי עונש זה? אחרי חצי שעה בערך זה עבר. עד עכשיו אני קצת אי נוחות אבל זה די בסדר אפילו לא מציק לי.

האם יש בדברי משהו חוץ מהכאב הזה שאף אחד חוץ ממני לא חווה לא הרגיש וגם לא יוכל להבין? לי אישית זה הזכיר עד כמה אני קטן וחלש בפני בוראי, אם ירצה יענישני ואני חסר יכולת להתגונן.