ספרים ללא ספק היו אהבה ראשונה אצלי. החל מהמיתולוגיה המשפחתית שמספרת שבגיל שנתיים ידעתי את כל ספריי בעל פה ועד היום שבו עדיין אנני יכולה לעמוד בפני קיסמו של ספר חדש והעובדה המצערת (מאד!) שאין לי מספיק זמן לקרוא את כל הספרים שאני רוצה. המיתולוגיה המשפחתית גם מספרת שהיה לי באמתחת טריק משוכלל במיוחד-ידעתי להפוך את הדפים בספר במקום הנכון בטקסט. וכך היפלתי בפח רבים וטובים שסברו שאני גאון-קוראת ספרים בגיל שנתיים! ספרים יקנו אותי תמיד-כמתנה, כתפאורה, כעיסוק. אני מודה שאני עדיין לא מוצלחת בשימוש בספרים למטרות אחרות. קשה לי להשתמש בספרים כרקע לציורים, קשה לי לתלוש מהם דפים, אפילו לסמן בהם קשה לי.במקום זה אני מייצרת חדשים...לשימחתי כל פעם שנולד בסביבתי תינוק או תינוקת חדשים יש לי תרוץ נפלא לתפור להם ספר . רך, אישי וראשוני.

ארבעה כאלו נתפרו בתקופה האחרונה. שלושה נשלחו מעבר לים (ולקח להם הרבה זמן להגיע!) אחד נסע קרוב. כרגיל אצלי אין שניים זהים. דומים אולי אבל לא זהים.לא נעלה פה תמונות של כולם-בכל זאת ארבעה ספרים-אבל כמה תמונות במיוחד של דברים שונים שעשיתי הפעם.

הספר של אלה, שנסע עד סן דייגו הרחוקה.

כריכה משולבת בתחרה בניחוח וינטאג'.

אפליקציה של מטריושקות חמודות

ודף עם דוגמא שגם רקום

הספרים של ג'וזף ושרה נסעו עד לקנדה הרחוקה !

בד עם בובות ובית שיהיה להם איפוא לגור... (הציפור היא מהמתגהצ(א)ות של רחלי ודפי)-בספר של שרה.

וזה מתוך הספר של ג'וזף-אי המטמון ומובי דיק אחד ליד השני.

הספר של נועם היגיע מהר דווקא...

כריכה כזאת זה לגמרי לגמרי מתבקש כשאמא שלך מתחזקת בלוג בשם "תכלת עם נקודות"...

והתפוח הזה ? הוא גזור מתוך שעוונית בדוגמת תפוחים...

ועוד ספר אחד אחרון ושונה. ספר חלק שאפשר לעשות בו מה שרוצים. נשלח לאלונה שהיא האחות הגדולה של אלה(אחיות גדולות הן מאד חשובות) ונסע גם הוא עד לסן דייגו. אלונה אוהבת לצייר. חשבתי שהיא תאהב שתהיה לה אפשרות לקחת איתה את הספר והצבעים לכל מקום.

סגור...

ופתוח...

הצבעים נשלחו בקופסה המקורית כדי שלא יאונה להם רע בדרך...

ואם בספרים עסקינן אז ספר אחד נפלא העביר לי בנעימים ובזריזות את יום הכיפורים וזה בזכות הפייה השימושית ששלחה לי אותו בדואר תכף ומייד אחרי הפעם הקודמת שבה כתבתי על ספרים. אבל זה מסיפור אחר...

תוספת מאוחרת

אם אתם רוצים לדעת איך התקבלה החבילה שלי בסן דייגו הרחוקה אתם מוזמנים לקרוא על זה בבלוג של אילת הסופר זריזה... תודה אילת.