מה מעוררת בכם מעטפה? ציפיה למכתב מאהוב? דפיקות לב  מזימון למילואים? במשך שנים בילדותי היו לי חברים לעט...מי בכלל יודע מה זה היום... כתבתי מכתבים לילדים אחרים שלפעמים גרו במרחק מספר שעות נסיעה ממני ולפעמים במרחק מספר שעות טיסה. אולי בגלל זה מעטפה תמיד מעוררת בי ציפיה למשהו חדש ומרגש-יש משהו בצורה הזאת שאני מאד אוהבת והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מכינה מעטפות גם לדברים שרחוקים מלהיות מכתב.

זה מסביר ללא ספק את ההתלהבות שלי מההדרכה הזאת שלפיה הכנתי קודם כל שתי מעטפות להחלפה יצירתית בפורום טקסטיל וליבוד.

 אחר כך הכנתי עוד לחברים  

אחת לפיה שימושית,

אחת בג'ינס,

 ואחת הרפתקנית.

 ואז חשבתי שאם כבר מעטפה אז למה להגביל בגודל? הרי בן שלל התיקים שאנחנו הבנות מחזיקות בארון צריך להיות גם תיק מעטפה לא? או בשמו היותר מוכר קלאץ'  clutch(בשל היותו שטוח וניתן להחזקה בכף היד).

טוב אז לא היתה ברירה וניגשתי לעבודה... נתפרה גירסת ניסיון מבד סתם. מדדתי חשבנתי, טעיתי, פרמתי, כתבתי, תיקנתי. הבלרינה נבחרה להיות הראשונה שתקבל מוצר בפיתוח ולכן ניתן לה הכבוד לבחור בדים לפי טעמה.

הנה מה שיצא לה.

יש סוגר מגנטי, יש כיס פנימי מחולק ויש קרבינה שאפשר לחבר אליה את צרור המפתחות.

גם גירסת הבלרינה לא היתה חפה מטעויות אבל בהתאם לגישתנו הדפקט הפך לאפקט. נראה אם תנחשו...

שוב כתבתי, מחקתי חשבנתי, מדדתי והכנתי עוד שניים.

הם ניתנו די מזמן כבר כמתנת יום הולדת להגר ויעל במסיבת יום הולדת 72....

ואז החלטתי לקפוץ למיים הקרים ולכתוב הדרכה מצולמת...ועם ההדרכה הכתובה ביד ישבתי להכין עוד אחד תוך כדי שאני עוקבת אחרי ההוראות של עצמי כדי לראות אם באמת זה יצא בסוף או שצריך לחזור  למשטח החיתוך..

יצא!

המיוחד הזה נתפר כחלק מהחלפה פרטית שעשינו ביננו אני ונ. יום אחד היא היגיעה לבלוג שלי ומצא חן בעינה. אחרי כמה זמן היא זיהתה מי אני....  נ. ואני שרתנו ביחד בצבא לפני יותר מידי שנים...והדרך לפגישה ולהחלפה היתה קצרה. אז בביקור המולדת האחרון שלה החלפנו ביננו יצירות כל אחת לפי בקשתה.היא ביקשה קלאץ' כזה בלי לדעת שאני בעיצומו של תהליך הפיתוח... סוג של טלאפתיה?

ושלא תחשבו שאני יצאתי בידיים ריקות-אני קבלתי את החולצה המהממת הזאת

עם אפליקציה עבודת יד

ואפילו עם אטיקט עבודת יד

והנה על הדוגמנית

כמו שכבר בטח הבנתם המצב חמור... מאז נתפר כבר עוד אחד, שעוד לא נמסר לתעודתו אז סבלנות ואני רוצה אחד גם בשבילי..ובפעם הבאה תוכלו לראות בעצמכם איך לעשות כזה. ראו הוזהרתם, זה מידבק.

פעם מזמן... כשהייתי בהריון עם הפייה התחלתי לגלגל בראש שמות לעוברית שצמחה לי בבטן וחשבתי על השם עלמה. ככל שחשבתי עליו יותר ככה אהבתי אותו יותר. גבר הבית לעומתי לא התלהב (בלשון המעטה...) "למה לקרוא לילדה בשם של מסטיק?" אבל המסטיק הזה לא קיים יותר-אמרתי, רק זקנים כמונו זוכרים שהיה פעם כזה מסטיק ( מאז המסטיק עשה קמבאק בגדול...)

ניסיתי טקטיקה אחרת-עלמא עם  א' בסוף אמרתי-זאת המילה בארמית לעולם... כל כך יפה... הפרצוף של הגבר אמר שזה לא משכנע. שלפתי עוד טריקים מהשרוול  " אתה יודע שאלמה בספרדית זה נשמה?" (אצל האיש דוברי ספרדית בבית ואצלי דוברי לאדינו) "הסבים שלה מאד יאהבו את השם". " כן אבל אבא שלה -לא" אמר הגבר ובזה סתם את הגולל על האפשרות שלעוברית יקראו עלמה כשהיא תצא לעולם.

לעוברית שהשנה חגגה בת מצווש קראנו  בשם אחר שגם אנחנו וגם היא מאד אוהבים, אבל לפני חודש הצטרפה עלמה אחת קטנה ומתוקה לרשימה המתארכת של תינוקות שתפרתי להם.

החלטתי שזה בסדר לתפור דברים שכבר תפרתי ולא לחדש בכל פעם-כי בכל זאת הרי כל התינוקות אוהבים את אותם הדברים.

תפרתי לעלמה קוביית תגיות –מהסוג שכיף לתפוס ולמשמש וכדור בד שתוכל אחר כך לרדוף אחריו ברחבי הבית...

הקוביה והכדור  לא נתפרו כסט-קוביה בבדי תכלת וכדור בורוד וצהבהב.

היה ברור שאי אפשר לקפח את האחות הגדולה של עלמה ותפרתי לה תיק בד-כזה פשוט עם שרוך שתוכל לקחת איתה  לגינה או לסבתא (תיק לבלט-אמרה אמא של עלמה בשמחה גדולה...).

 וכדי שהתיק לא יבוא ריק תפרתי דובי מפליז כמו שתופרת הקיפודה המוכשרת והכנסתי אותו פנימה. 

 את הגזרה המקורית הגדלתי קצת כדי שתתאים לילדה יותר גדולה.

 תפרתי אותו ערב אחד שבו התארחו אצלי האחיינים שלי וכשהראיתי להם את הדובי הגמור היכריזו שתי בנות 17 בת 12 ובן 7 שהם גם רוצים דובי כזה ב-ד-י-ו-ק. דובי עם קסם...

 תגידו איזה טעם של "עלמה" אתם הכי אוהבים?