War Is Peace, Freedom Is Slavery, Ignorance Is Strength

ככל שאני חושב(וכך גם מכחיש) אני רואה שאני מתרחק מהמקום שעליו אני רוצה להגיע עליו.

הזמן רץ לו ואני תקוע במקום. השבוע לא עשיתי שום דבר שהזיז אותי קדימה מבחינה כלשהיא ואי לכך הלכתי אחורה.

כלכך הרבה זמן לא למדתי משהו חדש, לא ישבתי ולמדתי משהו שימושי. אי לכך אני ילך עכשיו לקרוא את על-מרחב.

אי לכך אני ילך לצבא ויקח איתי חוברות פסיכומטרי ופשוט יתחיל לפטור. כי הגיע הזמן, שאני ישים לב לזמן.

אני חייב להכיר אנשים חדשים, כשאני מנסה אני פשוט לא מצליח, לאנשים יש סלידה ממני.

והדרך שלי שהם כן ידברו איתי זה פשוט לא להיות אני. ואינני רוצה זאת.

פרט אליה אין מישהו שהכיר אותי, כמה חבל שהיא לא נתנה לי להיות אני, תקעה אותי במקום במקום לתת לי לזרום ולהתקדם.

אווי כמה אני מתגעגע לגיל 17 הקסום שבו חשבתי על כלכך הרבה דברים. גיליתי כלכך הרבה. הייתי אני! ואינני עוד.

עוד פוסט חסר משמעות לחלוטין. אין לי מוסג למה אני מפרסם אותו. אפצה בפוסט אחר בקרוב.