War Is Peace, Freedom Is Slavery, Ignorance Is Strength |
| 8/2006
אני והיא
יש לי ואין לי מה להגיד על המצב הזה.
אני זה שגרמתי לו ואני מודע לכך, ואני ישא בתוצאותיו.
רבות כתבתי על זה. ויותר מכך, היא כתבה על זה. וזה הסוף.
שנתיים שאין יום שלא דיברתי איתה(פרט לטירונות כי הייתי צעיר).
בשנתיים האלה למדתי להכיר את עצמי, ויותר מזה למדתי להכיר מישהי מקסימה.
מישהי שתמיד היתה שם בשבילי, ידידת אמת.
מישהי פיכחת וחכמה בצורה יוצאת דופן. מישהי מיוחדת(עד כמה פלצני שזה נשמע, זה נכון).
בשנתיים האלה היא היתה כל החיים שלי. כל עולמי סבב סביבה.
ומפה מתחילה הבעיה. לא חייתי את החיים שלי. חייתי את חייה.
הידיעה שאני חי את חיי בשביל לספק מישהו אחר(גם אם היא מתוך בחירה) מרגישה כמו עבדות.
ואני ציפור. בלי כנפיים, אני יקפא למוות.
על כן בכל פעם שהרגשתי שאינני בוחר בפעולה מסוימת בדרך אוביקטיביות. אלא בוחר בה מתוך הרגל או לחץ(שלי או שלה).
בפעם שאני מקריב את עצמי בשביל מישהו אחר, ולא מקבל תמורה. ויותר מזה כשאני לא מקריב את עצמי אני מקבל צעקות. באותם רגעים שהייתי איתה אבל העדפתי להיות עם עצמי(ובמקום לקבל חופש, נלחצתי ולחצתי לעבדות).
באותם רגעים בחרתי לברוח.
בכל אותם רגעים שאינני יכול לאחדם לכדי סיבה אחת פשוטה, אני התרחקתי ממנה רגשית ונפשית.
יאמר לזכותי שלעולם לא שיקרתי לה. כי אני לא יכול. איתה ורק איתה אני יכול להיות מי שאני רוצה להיות.
ההתרחקות הזאת גרמה ליותר ויותר ריבים, ליותר לחץ וליותר חוסר הבנה. מה שגרם לעוד הרגשת אי נוחות כזאת או אחרת.
בין לבין היו אותם רגעים שקירבו אותנו, אותם רגעים שאני לא יוכל לשכוח, אותם רגעים ששתינו יודעים שאיבדנו לכל החיים. (אבל ואבל חשוב, הוא שהזיכרון נשמר, החוויות האלה, הם אלו שעיצבו ויעצבו אותי, הם אלה שבעזרתם אשיג את הישגי).
אני אזכור אותה תמיד. את החוויות המדהימות שהיו לנו. את הצחוקים. את האהבה. את הסקס הראשון. את הבישנות. אותנו. את דידי ואת ג'אצי. התינוקות שמשחקים ביחד.
בחרתי לעזוב אותך בגללי, ולא אמרתי לך את זה.
בגלל הבחירות שלי, בגלל שאני רוצה מישהי אחרת. מישהי שאיתה ארגיש חופשי. מישהי אם יותר בטחון עצמי. מישהי שלא תפחד. ואני בוחר בזה על פני ג'אצי ודידי.
אני יודע כמה קשה לך לשמוע את זה. אני יודע שלא מגיע לך את זה.
אבל אני גם יודע מי מחכה לך בחוץ, אני יודע שאת מציאה ושאת יכולה להשיג כל אחד שתרצי. להזכירך אין חבר אחד שלי שלא ניסה להתחיל איתך. להזכירך שהתחילו איתך לא מעט אנשים.
אם רק הייתי יכול להחזיר את הגלגל, לתת הזמנות שניה, ולקוות שתשתני במעט, שתצברי את הביטחון הזה, שתקשיבי לי במליון הפעמים שאמרתי לך את זה.
אם רק, צמד מילים לא הגיוני. חיים פעם אחת ועל כן לא נוכל לחזור. ואין לנו ברירה להיפרד אפילו לא כידידים.
תזכרי שאת המפסידה הכי גדולה מהחוסר בטחון שלך. ואמר את זה טוב ממני נלסון מנדלה
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו – איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת – איזו זכות יש לך לא להיות? אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי-ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד."
עדי אני יתגעגע, ואל תחשבי שלא.
אל תעשי את זה יותר קשה ממה שזה בשביל שתינו. אין לנו ברירה אלא להשלים אם זה.
אנחנו לא נחזור, גם לא בתור ידידים.
תודה עדי על כל אותם חוויות ועל כל אותם פעמים שגרמת לי לחיים ולחיות.
אני לא מצטער ולא אצטער שהכרתי אותך.
גל
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
