War Is Peace, Freedom Is Slavery, Ignorance Is Strength

כינוי: kavod

בן: 37

RSS: לקטעים לתגובות

הבלוג חבר בטבעות:

2/2007

תשכחו מהעבר ומהעתיד. יש רק הווה.

אמא שלי לא יודעת אבל הדפיקה שלה בדלת שלי הצילה אותי.
כמו שפעם(אויש איך שהשתנתי, או שלא) האקסית הצילה אותי.
אני רוצה לצעוק לברוח לקום לפרוח, אבל לא יכול. כי אני עבד.
אחרי הדפיקה בדלת, הנשימה הראשונה, החיבוק, הבכי. בא דיון שהוכיח לי שאני לא יכול לעצום עיניים, שלא כדאי לאף אחד לעצום עיניים.

למרות כל הבלוגים שאני קורא(266 במספר), נדיר שאני מוצא קטע שאני יכול להזדהות איתו, משני הכיוונים.

הבלוג הזה מת ועכשיו מרפרוף קצר בעברי אני מתגעגע עליו.
מה שעוצר לי את הרצון שכבר בראש שלי כמה חודשים לקנות שטח אחסון ולהתחיל מחדש, ופשוט להמשיך את כאן מאיפה שהפסקתי.

אני שונא ואוהב את עצמי.
שונא ואוהב את החיים.
לא כולנו?

נכתב על ידי kavod , 5/2/2007 20:53 בקטגוריות a pig in a cage on antibiotics, אני אנוכי גילוי עצמי
7 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkavod אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על kavod ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה