לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

War Is Peace, Freedom Is Slavery, Ignorance Is Strength


כינוי:  kavod

בן: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שוב אני מוצץ גבעול


מה אני עושה פה(האם זהו השלב שבו התייאשתי מלא לכתוב)?

כנראה שהחיים לעולם לא יפסיקו להפתיע אותי. ואני לא יפסיק להפתיע את עצמי.
החודש האחרון היה דוגמא נהדרת לכזה, החודש הבא הולך להפתיע אותי עוד יותר.

רק אציין לעצמי כהערת שוליים, שבשנה האחרונה, בכל רגע שבו 'הייתי צריך מישהו', לא היה שם אף אדם בשר ודם.
אך כן היו גיבורים ספרותיים, שירים, סיפרים, תוכנות(באמת, וזה מרגש) ואפילו תמונות.

וכך אשיר בידיעה שלראשונה בחיי יש לי סוד, כזה שלעולם לא אספר. מפתיע, לפחות אותי.

ולך תצא מזה עכשיו,
איך תצא מזה עכשיו,
מוצץ גבעול מתחת איזה גשר
מי צריך אותך עכשיו?
מי בכלל זוכר אותך עכשיו?
לך תתחיל למצוא שוב את הקשר.

מתוך: נשל הנחש/מאיר אריאל.

בתקווה לפוסט בעל תוכן אמיתי בקרוב.

נכתב על ידי kavod , 24/10/2008 22:30   בקטגוריות אני אנוכי גילוי עצמי  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תחל שנה וברכותיה, תכלה שנה וקללותיה


אווה ישראבלוג, עדין לא תומכים בפיירפוקס כמו שצריך.

אני רוצה לעבור לווורדפרס בהקדם

ועל כן אם יש למישהו המלצה על מקום חינמי לאחסן בו / מוכן להביא לי שטח אחסון מינימלי, ואפשריות ניהול. אשמח ואגמול לו על כך.

 

הולכת להיות לי שנה מרגשת והיא מתחילה עכשיו.

השנה יהיה: פסיכומטרי, שחרור עבודה ולימודים!

בינתים עד עוד שבוע מהיום יוצב לו בלוג חדש ועמיד הנושא את שמי.

 

 

ועל השנה האחרונה והיום האחרון אני יודה לשלומי שבן על השיר אינטואציה.

"שאלוהים ייתן לי כוח
הלילה זה עבר
היא לא הייתה.... אבל בכלל".

 

 

נכתב על ידי kavod , 15/9/2007 23:57   בקטגוריות אני אנוכי גילוי עצמי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשכחו מהעבר ומהעתיד. יש רק הווה.


אמא שלי לא יודעת אבל הדפיקה שלה בדלת שלי הצילה אותי.
כמו שפעם(אויש איך שהשתנתי, או שלא) האקסית הצילה אותי.
אני רוצה לצעוק לברוח לקום לפרוח, אבל לא יכול. כי אני עבד.
אחרי הדפיקה בדלת, הנשימה הראשונה, החיבוק, הבכי. בא דיון שהוכיח לי שאני לא יכול לעצום עיניים, שלא כדאי לאף אחד לעצום עיניים.

למרות כל הבלוגים שאני קורא(266 במספר), נדיר שאני מוצא קטע שאני יכול להזדהות איתו, משני הכיוונים.


הבלוג הזה מת ועכשיו מרפרוף קצר בעברי אני מתגעגע עליו.
מה שעוצר לי את הרצון שכבר בראש שלי כמה חודשים לקנות שטח אחסון ולהתחיל מחדש, ופשוט להמשיך את כאן מאיפה שהפסקתי.

אני שונא ואוהב את עצמי.
שונא ואוהב את החיים.
לא כולנו?
נכתב על ידי kavod , 5/2/2007 20:53   בקטגוריות a pig in a cage on antibiotics, אני אנוכי גילוי עצמי  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkavod אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על kavod ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)