הכל דבש

מהבוקר אני מקשיבה בדריכות לרדיו, מנסה להבין מה קורה במומבאי, מי נגד מי ולמה, וכמובן כמה ישראלים ויהודים נתקעו בברוך החדש שבישל לנו כנראה האדון בן לאדן וחבר מריעיו.

ההודים המסכנים לא בדיוק מבינים מה נפל עליהם ועדיין יש שם בלאגן, חוסר אונים, ותדהמה. הם עוד לא הפנימו כנראה שהטרור המוסלמי העולמי הגיע גם אליהם.

בעודי כותבת את הפוסט הזה אני רואה בטלוויזיה יומן חדשות מיוחד והתמונות של אנשים המומים, פחד ובהלה ברחובות וחוסר אונים של אזרחים נראות מוכרות מאוד ומדאיגות מאוד.

ועדיין באירופה כל השנאה והזעם מופנים ליהודים ולישראל וכלפי המוסלמים עדיין יש מין סבלנות לא מובנת, ניסיון לפייס ולהבין אותם וללכת לקראתם.

מתי הם יקלטו סוף סוף שזה לא אנחנו זה הם? שהדת המוסלמית היא מטבעה דת אלימה, שונאת חיים ומסוכנת לעלם החופשי וצריך להתחיל להילחם במוסלמים כבר עכשיו, לפני שהם יגרמו לנזקים גדולים עוד יותר מכפי שעשו.

במקום זה שונאים יהודים, כאילו שיהודים אי פעם עשו פעולות טרור ורצחו אנשים רק כי הם שייכים לדת אחרת משלהם.

יש פה מלחמת תרבות עולמית, זו עלולה להיות ההתחלה של מלחמת העולם השלישית ואני לא מבינה למה כל כך מעט אנשים מבינים את זה.

לנין אמר פעם שכמה שיותר רע ככה יותר טוב. עם כל הסלידה שלי ממנו ומהקומוניזם בכלל בנושא הזה הוא צדק.

אני מקווה שאולי מעז יצא מתוק וסוף סוף העולם המערבי יתעשת ויבין מי באמת האויב האמיתי שלו. מצד שני זה מה שחשבנו אחרי נפילת התאומים ומסתבר שטעינו, עשו המון רעש ופגעו בהרבה אנשים חפים מפשע ואת האשמים לא תפסו והנה הם מכים בנו שנית.

מצער אותי להגיד את זה, אבל דווקא המדינה הקטנה והמותשת שלנו נעשתה שלא בטובתה חיל החלוץ במלחמה הזו, ואני כאזרחית המדינה ואימא של לוחמת בצה"ל שעומדת לסיים עוד מעט את הטירונות, ואם לשני בנים שבעוד שנים מספר יהפכו גם לחיילים בצה"ל, מודאגת מאוד מאוד ומקווה שבקרוב גם אנשים חשובים וחכמים ומשפיעים יותר ממני יתחילו גם הם לדאוג ויפנו את המרץ שלהם למלחמה במי שמאיים עליהם ולא בנו.

מספיק לרחם על הפלשתינאים המסכנים שסובלים תחת הכיבוש (בעיקר בגלל המנהיגים העלובים שלהם) ולהציק לנו כל כל כדור טועה ולהתחיל לטפל בבעיה העיקרית.

אני לא מאמינה בהורוסקופ, לדעתי זה הבל הבלים ושטות גמורה. נכון שבספר שקראתי פעם על מזלות נכתב שחור על גבי לבן שבני מזל עקרב נוטים לא לקחת ברצינות את האסטרולוגיה ... ובכל זאת אני לא מאמינה וגם כשקראתי בתחזית השבועית בעיתון שבני המזל שלי יסבלו מבעיות כספיות בנובמבר המשכתי לזלזל.

אז מה אם זה נכון? זה לא אומר שיש משהו באסטרולוגיה, הרי מאז ומעולם יש לי בעיות עם כסף, או יותר נכון לכסף יש בעיות איתי, ואולי זו בעצם בעיית זמן?

האם זו אשמתי שתמיד יש יותר מידי חודש בסוף הכסף?

כך או כך מאז שהג'ינג'י עזב את העבודה בפיס אנחנו בצרות כספיות. גם קודם היינו, אבל עכשיו עוד יותר.

אומרים שזה לא כמה אתה מרוויח, אלא כמה אתה מבזבז. יכול להיות שזה נכון, אבל כשיש ארבע איש (בהנחה שלילי כבר לא גרה בעצם בבית), וכולם צריכים לאכול, לקנות מידי פעם בגדים, ולתקן את המחשב ... אתם מבינים את התמונה.

אני באמת מנסה לחסוך כמיטב יכולתי. מעולם לא הייתה לי עוזרת, אני לא הולכת לקוסמטיקאית וקונה ממש מעט בגדים. אין פינוקים אין מסעדות, ואין בילויים. הבזבוז הכי פרוע שהרשינו לעצמנו בשנה האחרונה היה ללכת לסרט בקולנוע ליד הבית. ראינו את "ואלס עם בשיר" - סרט מעולה - ואפילו לא קנינו פופקורן או שתייה.

בכלל, אני לא קונה שתייה. שותים מים, אוכלים אוכל פשוט ובסיסי, לא מעשנים ולא אוכלים בחוץ. עובדים מאוד מאוד קשה, ובכל זאת תמיד אין לנו די כסף.

נובמבר הזה היה ממש מכה. תמיד קשה לנו בסוף נובמבר, תחילת דצמבר. יש לנו שתי מכוניות ובתקופה הזו שתיהן צריכות לעבור טיפול שנתי, טסט וחידוש ביטוח.

את המכונית שלי לא קניתי בעצמי, היא של הורי, מתנה מהם, וזו מתנה יפה מאוד מאוד, ואני מאוד מודה להם, אבל להחזיק שני רכבים זה נורא יקר, וכשהתברר השבוע שהמכונית של הג'ינג'י (קנגו מסחרי שהוא צריך בשביל הכוורות) צריכה בלמים חדשים .... התחלנו לחשוב על מכירת מכונית אחת, ואולי שתיהן, וקניית מכונית מסחרית אחת שתשמש בעת הצורך גם אותי.

הורי שמעו את הרעיון וחטפו חום, בעיקר אבא שלי שאף פעם לא ממש אהב את בעלי, ולאחרונה התחיל ממש לשנוא אותו. למרות שהורי גרים ממש קרוב אלי הפסקנו ללכת אליהם ביחד. מאז הריב האחרון איתם, גם על רקע כספי, אני ממונה על הקשר איתם בעוד שבעלי ממונה על הקשר עם אימא שלו.

אני ואימא שלו ביחסים טובים למרות שבדרך כלל הוא נוסע אליה לבד כי חלק מהכוורות שלנו בנהריה והוא נוסע לא רק לבקר אותה אלא לטפל בכוורות. זה לא שהוא לא מדבר עם הורי, הוא מדבר אתם ואיתו הם מדברים ומתנהגים בנימוס, אבל כשהם רק איתי הם מרשים לעצמם להגיד עליו מה שהם באמת חושבים וזה די מעליב ומאוד לא נעים לי.

מרגיז אותם שהוא מנסה להתפרנס רק מדבורים ושאני עובדת כל כך קשה, ולדעתם הוא לא מפרנס אותי כראוי, ולא מתייחס אלי יפה והוא לא היה בחירה מוצלחת בתור בעל ועדיף לי בלעדיו.

אני איתו כבר שלושים שנה והם עדיין לא משלימים עם הבחירה שלי בו. יש תקופות יותר טובות ופחות טובות אבל בעיקרון הם לא מתלהבים ממנו. חלק מזה קרה באשמתו, חלק בגללם ושנים אני נקרעת בינם לבינו וזה קשה ומעיק עלי מאוד.

מרגיז אותם שאף פעם אין לנו כסף לשפר קצת את איכות החיים שלנו - הם היו רוצים שנשפץ קצת את הבית, נחליף דלת כניסה למשל (היא באמת נוראית) נצבע ונחייה קצת יותר ברווחה, ומאשימים את הג'ינג'י שבגללו החיים שלנו קשים כל כך. לדעת אבא שלי הוא בטלן ולא מפרנס טוב.

שילך למצוא עבודה!! הוא מתרגז בלי להתחשב בזה שהג'ינג'י בן 57 ואין לו שום מקצוע חוץ מעשיית ביטוחים והכוורות. 

לאחרונה אנחנו אפילו לא הולכים להורי לארוחת ערב ביום שישי. אני באה אליהם לבד במשך השבוע ודי. הם אוספים את לילי מתחנת הרכבת כשהיא באה מהצבא, היא נמצאת אצלם כמה שעות ואז הם מחזירים אותה הביתה בלי להיכנס אלינו. ותמיד הם מזכירים לי שהם קונים לה בגדים ודוחפים לה כסף ובעצם מממנים אותה למרות שהיא אף פעם לא מבקשת כלום וזו תמיד יוזמה שלהם.

גם אני מבקשת מהם לעיתים מאוד נדירות הלוואה ותמיד מחזירה אותה כמה שיותר מהר ובכל זאת למרות שהם תמיד עוזרים בלי היסוס הם נותנים לי הרגשה איומה שאני כישלון כי בחרתי בעל שלא מצליח להתפרנס ולפרנס אותי ובגללו אני עובדת כל כך קשה ואף פעם אין לי די לשום דבר.

מצד אחד אני אסירת תודה להם על העזרה ומצד שני נורא מרגיז אותי שהם מלווים את העזרה הכספית בעקימת שפתיים וברטינות על בעלי התפרן והבטלן. לי אגב לא מפריע בכלל שאין לנו כסף לבזבוזים ולבילויים. הכי חשוב לי זה שלום בית ושקט וקניות ומסעדות ובילויים יקרים לא מושכים אותי בין כה וכה למרות שחבל שאני לא יכולה לטייל יותר, אבל מצד שני אני אשמח מאוד אם הנסיעה המתוכננת לאחי באמריקה תתבטל. שבועיים איתם בלבד זה באמת יותר מידי בשבילי.

אתמול אבא שלי ביקש שנבוא אליהם היום בשש בערב לביקור ונשב לדבר על הבעיות הכלכליות שלנו. נורא הרגיז אותו הרעיון שנמכור את הרכב שהם נתנו לי ושאני אשאר בלי מכונית והוא רצה לעשות לנו שיחה על העניין.

שמעתי את הזימון הזה וליבי נעשה כבד וכבר חזיתי שתהיה עוד מריבה נוראית. ניסיתי להסביר לו שזה לא בדיוק ככה ושלמרות שמאוד נוח לי להגיע לעבודה עם מכונית ולא בשתי אוטובוסים אנחנו פשוט לא עומדים באחזקת שני רכבים, אבל הוא מיד התחיל לשצוף האשמות נגד הבעל שלי ולספר לי איזה לא יוצלח הוא.

זה מעליב ופוגע ואני תמיד מבליגה. לא רוצה לריב איתו כדי לא לגרום לאימא שלי עוגמת נפש ומבינה את הצד שלו וגם את הצד של בעלי שבאמת קורע את עצמו בעבודה ולמרות כל מאמציו מתקשה להתפרנס. הייתי שמחה לוותר על המכונית הזו ולא לשמוע יותר את הקיטורים של אבא שלי.

בבוקר התברר שנפטרה איזו דודה קשישה והג'ינג'י צריך לנסוע בצהרים ללוויה עם אימא שלו מה שגרר שוב רטינות מצד אבא שלי שהנה הבטלן נעשה נהג של אימא שלו ולא הולך לעבוד. בסוף הוא החליט לוותר על הפגישה שתכנן מחשש ששוב יצא מזה ריב והודיע לי שהוא אמנם ישלם את הביטוח והטסט, אבל אם בשנה הבאה לא נצליח לשלם בעצמנו שנחזיר לו את האוטו והוא כבר ימכור אותו ודי. 

אמרתי תודה רבה ושמחתי שנמנע עוד פיצוץ. הייתי בלחץ בגלל הפגישה הזו עוד מאתמול והוקל לי שהיא בוטלה. הורי כבר לא צעירים, הם פנסיונרים לא ממש עשירים ואני שונאת את המצב הזה שאני נזקקת לעזרתם כדי להמשיך הלאה, אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות. גם אימא של הג'ינג'י עוזרת לנו מידי פעם בתוקף היותה בעלת הכוורות והשותפה לעסקים של הג'ינג'י, אבל אם היא מתלוננת על זה אני לא יודעת מזה כלום.

ככה אנחנו נגררים ממשבר למשבר, תמיד בלחץ, תמיד בקשיים.

דווקא כשהג'ינג'י היה חולה ועשה ניתוח היה לנו קצת יותר כסף ונפטרנו לכמה ימים ממשיכת היתר. קיבלנו כסף מהביטוח שהופעל בזמן שהוא חלה, שילמנו בעזרתו קצת חובות לוחצים וחיינו מהשאר. למרבה הצער לא הצלחנו לעשות איתו יותר. הכסף אזל במהירות מפחידה ולא על בזבוזים אלא רק על מחיה בסיסית ביותר.

המסקנה – אנחנו מבזבזים יותר ממה שאנחנו מרוויחים ואני פשוט לא יודעת מאיפה לחסוך ועל מה לוותר.

אין לי הרבה, באמת שלא, סך הכל הרי החיים שלי דבש, אבל אם רק אפשר היה שהכוורות שלנו יתחילו להפיק דבש והרבה, ולא רק צרות ובעיות ומריבות בין הדבוראי הפרטי שלי והילדים, ומועצת הדבש, ועוד כמה גורמים שהשתיקה יפה להם, ושאנשים יבואו לקנות את הדבש הזה כדי שהמשיכת יתר שלנו תקטן ואולי, אמרתי אולי!, תיעלם לגמרי?

ואם אתה כבר בעניין שלי אפשר בבקשה להוריד מעלי איזה עשר עשרים ק"ג בלי שאני ארגיש?

וכדי שלא תחשוב שאני בן אדם חומרני וחסר ערכים שרק כסף ואוכל מעניין אותו אז אולי תוכל לסדר לי לכתוב מצחיק, מדליק ומשעשע כמו הגברת הנהדרת הזו שברצון הייתי שולחת לה מתכון פשוט לעוגה פשוטה, אבל עלי להודות שברגע שהתחילו למכור עוגות בסופר ליד הבית העפתי את מחברת המתכונים הפשוטים שלי לבוידם ואין מצב שאני אחפור שם לחפש אותה, אלא אם כן אלוהים יואיל בעוצם ידו וברוב טובו לסדר לי את הבלגן שיש שם או טוב יותר, לשלוח לי איזה צעיר מסוקס ושרירי שיעשה את העבודה הזו במקומי, ובבקשה תקפיד שהפעם, בניגוד לבעלי, הוא יהיה בן אדם שאוהב לזרוק חפצים חסרי תועלת ולא חושב שאסור להרוג עכבישים.

חן חן ושבת שלום לך אלוהים, ואגב, אם תהסס פעם בנוגע להרחבת הקונספציה הזו של שבת גם ליום ראשון אז חדל מהיסוסים ותעשה את זה, ויפה שעה אחת קודם, כי בעוד כמה שנים אני יוצאת לפנסיה.

יאללה, ביי.

בחורף האחרון התחלתי לסבול מכאבים. זה התחיל בשפעת שלא נגמרה וגם אחרי שהתאוששתי ממנה בקושי המשכתי להרגיש חלשה ועייפה כל הזמן.

סבלתי מכאבים בברכיים ואחר כך בידיים. הן התחילו להתנפח והייתי על הפנים. לא היה לי תיאבון לאכול (ואצלי זה באמת דבר יוצא דופן) ופשוט הרגשתי נורא.

בסוף נשברתי ובחוסר רצון הלכתי לרופא שמיד אמר לי שזה נראה כמו דלקת פרקים ואני צריכה ראומטלוג. הייתי אצל אחד, ואחר כך אצל שני, לחוות דעת שנייה, וגם עשיתי בדיקות...

בדיוק אז הג'ינג'י גם היה צריך לעבור ניתוח... היה לנו אביב לא נחמד ורצוף דאגות וריצות בין רופאים.

לצערי זה עדיין לא נגמר. כל הזמן תרופות ובדיקות ומעקבים, ופתאום יש איזו בעיה בירוקרטית והתוצאות של הבדיקות שלי לא הגיעו... כל מיני שיבושים קטנים שכל אחד מהם לחוד הוא לא נורא, אבל ההצטברות של הכול ביחד מטריפה את דעתי.

מה שהכי גרוע מבחינתי זה השינוי הגופני הגדול שחל בי גם מבחוץ וגם מבפנים. בגלל הקורטיזון שאני לוקחת (פרידינזון אם זה אומר משהו למישהו) עליתי במשקל והתרחבתי בצורה גועלית שממש מדכאת אותי, ומה שגרוע יותר זה שפשוט אין לי כוח.

פעם יכולתי להתרוצץ יום שלם ואהבתי ללכת ברגל, וכיום פשוט אין לי די כוח וזה מדכא אותי בצורה איומה.

היום הלכתי ברגל לספרייה - מה שפעם היה בשבילי טיול נחמד וקליל - וכיום כמעט התפגרתי בדרך, ובמקום ליהנות ממזג האוויר הנחמד, מהאוויר הצלול, השמים הרחוצים והתחלת הפריחה שקעתי במחשבות קודרות על העתיד.

מדובר במחלה כרונית שלא נרפאים ממנה וכל הזמן אצטרך לקחת תרופות ולעשות כל הזמן בדיקות דם ולהתעסק עם העניין המאוס הזה כל ימי חיי. לאחרונה אני מתקשה בפעולות הכי פשוטות שפעם בקושי חשבתי עליהן ולא נראה שמישהו מבין בכלל כמה אני עייפה כל הזמן וכמה קשה לי.

חוץ מזה יש גם בעיות כספיות - טוב, זה לא חדש, אף פעם אין די כסף - הג'ינג'י שוב רב עם עוגי שברח שוב מהבית לחבר...

לא סתם כותרת הפרק הזה היא על הפנים כי זה תיאור מדויק של המצב.

לפחות לילי חזרה הביתה לסוף שבוע והיא תקבל רגילה בשבוע הבא. מחר אנחנו לא פותחים את מכון הדבש כי עושים שיפוצים בכביש ופשוט אי אפשר להגיע אלינו, ולכן השבת הזו, לראשונה מזה שנתיים, תהיה לנו שבת חופשית.

אם ארגיש טוב אולי נלך לטייל, כל כך יפה אצלנו אחרי הגשם ובילוי משותף בטח ישפר את מצב רוחי.

שבת שלום.