Even sunshine burns sometimes.
No man or woman is worth your tears, and the one who is, won't make you cry. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2010
קור
קור עז תוקף אותי , קור כלבים מקפיא.
נשימותי נהיות כבדות עליי, קשות כ"כ להכניס ולהוציא.
אני פוקחת את העניים ולמרות שכבר ידעתי נדהמת מהסעה שמשתוללת ... משתוללת עליי.
הפינה החשוכה שנארתה עוד איך שהוא חמימה, קרירה.
הרחוב השקט שלי, איש לא יעבור בו.
אני עוצמת שוב את העניים שלי , מחכה...
אני שומעת צעדים , אבל ביין כל רעשי הגשם אני חייבת לפקוח את העניים כדי לראות האם זה אמיתי.
אדם , הולך , ברחוב שלי עם מטריה.
אדם שאני לא בטוחה שאני מזהה.
הוא רואה אותי , אני לא בטוחה , אבל אני חושבת שהוא, מחייך ?
ברק מופיע בשמיים ומרטיע אותי , אני מתקווצת עוד טיפה לתוך הפינה הקטנה שלי ומחכה.. שהוא יגיע
"מה את עושה בחוץ ילדה?" שואל האיש
"אני לא יודעת"
"ואיך קוראים לך ילדה?"
"אני לא יודעת"
עוד ברק מופיע בשמיים , הפנים שלו נראות יותר ויותר עצבניות.
"בואי ילדה , כנסי חזרה לאחת הכופסאות אותם כולם מכנים בתים , תתקרבלי לך בשקט שלך , בבית חמים"
"איש אני לא יכולה!"
"למה זה ילדה?"
"אני לא יודעת"
עוד ברק והפנים שלו... הפנים המוכרות שלו.
אני מתחילה לרעוד.
למרות ששנינו בחוץ , היידים שלו כ"כ חמות , כ"כ נעימות כנגד העור הקפוא שלי.
"את קרה ילדה"
"אני יודעת"
הוא מחבק אותי, אני עוצמת את העניים שלי
"איש?"
"כן ילדה?"
"למה שלא תבוא לישון יחד איתי ? בכופסא, כדי שאני לא יהיה בודדה"
"אני לא יכול"
"למה לא?"
"כי זה לא נכון..."
"כלפי מי?"
"כלפי כולם..."
אני שותקת והוא עוזב את הידיים שלי...
אני מוציאה סיגריה מהכיס ומדליקה אותי והפעם הגיע הרעם. נאי נבהלת וזוקרת את הסיגריה לריצפה הרטובה.
אז אני מבינה, שהברקים , הרעמים , זה הפחד שלי , זה הכעס שלי מפני עצמי.
פניו מתבהרות , הוא נראה חברותי , אני כמעט מזהה אותו כמעט מצליחה להגיד את השם שלו..
"איש..."
מחבקת אותו חזק , רק שלא יעזור , שלא ילך.
אני עוצמת את העניים חזק , כאילו שזה יעזור...
פעם ההיא שאני פותחת את העניים ,כבר אין סערה, אני בתוך הכופסא הקטנה שלי... מחפשת את האיש שלי... אבל הוא איננו.
האיש שלי נאלם , לארץ רחוקה
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: