לפני כמה ימים, הלכתי לתומי בגבעה ופטפטתי בטלפון. אדם שזוף מדי ולבוש גופייה בצבעי ניאון הולך לעברי במהירות, נעמד מולי במרחק אפס (יכולתי לדעת אם יש לו שחורים באף או לא, אבל אני לא זוכרת את התשובה כרגע), ומונע ממני להתקדם. ברגע הראשון חשבתי שזו דרכו הייחודית ליצור קשר עם בני אנוש, אך רגע לאחר מכן, הוא אמר משהו כמו "נו מה" כועס, וסימן לי לעקוף אותו. אם אני מפריעה לך להתקדם למה נעמדת מולי, יצור מטופש? מאחר ועדיין הייתי בטלפון, ועומס הקלטים ההזויים החל להשפיע עליי, מלמלתי "בסדר", ועקפתי אותו במבט מבולבל.
תקרית המחבלת
עוד יום, או לילה, בו הסתובבתי בגבעה, בדרך למעונות. אני הולכת לי ושומעת מוזיקה באמפי. ומדי פעם, אני קצת מרגישה שעוקבים אחריי, למרות שקצת קשה לי לדעת עם האוזניות, אבל זה לא מטריד אותי מספיק בשביל לבדוק (ככה זה כשגדלים בחור וחוזרים הבייתה יחפים בחצות הלילה. אבל זה לפעם אחרת). בכל מקרה, אני ממשיכה ללכת, וכעבור חמש דקות בערך, צץ עליי איזה מאבטח ששואל אותי מי אני, מה אני עושה, ולאן אני הולכת. אמ, אני סטודנטית, שהולכת, למעונות, אני משיבה לפי הסדר. אה, כי יש פה כל מיני טיפוסים תמוהים שמסתובבים בלילה ואנחנו מנסים למנוע את זה, הוא מסביר. אני לא בטוחה האם להיות מוטרדת מהתמהונים שמסתובבים כאן, לשאול אותו האם הוא מכיר את התמהונים באופן אישי, או לשאול אותו איך הגיע למסקנה שאני עונה לטייפ-קאסט הזה. אז אני אומרת "אוקי, לילה טוב". וממשיכה בדרכי עם מבט מבולבל.
תקרית הזבובוזאור
זבוב ענק, זבובוזאור, אחד הענקים שראיתי בחיים אם לא ה-, ירוק ואדום ומה לא, סטייל הנוסע השמיני, התקיף אותי כרגע (התיישב לי על השולחן ברדיוס של פחות ממטר).
יש מצב שצרחתי צרחה מקפיאת דם, שהקפיצה חברה, שאמרה לי שאין שום צורך להבהל, ושהייתי צריכה לנשק אותו ללילה טוב. שאלתי אותה האם זבובים, זבובוזאורים במיוחד, לא משתעשעים להם בקקי? היא ענתה שכן. משם החלק האינטיליגנטי של השיחה נגמר. האם אני אמורה להבהל מזבובוזאורים? איזו מין ביולוגית אני? אני חוזרת לחדר במבט מבולבל, וחשדן.
אין שום אדם או מדיום עמו אוכל לחלוק סיפורים משונים וחסרי פואנטה אלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
