אני ממש רוצה להיות מושלמת. מהמושלמות האלה. המתוקתקות. כמו ברי.

אני ממש ממש רוצה לחזור מוקדם הבייתה מהעבודה, ולהכין חביתה וסלט ולא למצוא את עצמי אוכלת סנדוויץ' עם קטשופ.

אני ממש רוצה לעשות ספונג'ה כל חצי שבוע לפחות, ולא לריב עם הרצפה כשאני כבר בקריז.

אני ממש רוצה לזרוק את הזבל בזמן ולא למצוא פטנטים לדחיסה חדשנית.

אני רוצה מאוד לחזור לנגן. ולא רק לחלום.

אני רוצה שיהיו לי ציפורניים יפות, בתדירות גבוהה יותר מאחת לשלושה שבועות.

אני רוצה להפסיק לאכלס כמות אינסופית של בקבוקים בחדר, כי אין לי לב לזרוק לפח, ואני שוכחת למחזר.

אני ממש רוצה לזכור תמיד להוציא כסף בזמן. ולא למצוא את עצמי תקועה בחור, לבד, בלי כסף ובלי סוללה.

אני רוצה לזכור להטעין את הטלפון בזמן.

אני רוצה להיות מהאלה שחותכות ירקות. תמיד זה נראה לי כמו פלא הזוי, או שוויץ מוחלט.

אני רוצה לזכור לקחת גלולות בזמן, לא ב-5 וחצי אחרי שקמתי בבהלה.

אני רוצה להיות פחות חמדנית שינה.

אני גם ממש רוצה לזכור לשים קרם פנים/עיניים/שיניים. 

אני רוצה לשתות מלא מים ולעסוק ביוגה, במקום לשתות מלא קפה, ולעסוק בריצה מעבודה לעבודה.

אני רוצה להיות חיננית ושלווה. לא מרוטה ושכחנית.

אני רוצה ש90% הבגדים שלי בכל רגע נתון יהיו מכובסים מקופלים ומסודרים בארון. ולא על המיטה/כסא/רצפה.

אני רוצה קלסרים עם חוצצים ולא ערימות דפים מתעופפות.

אני רוצה להפסיק לשכוח דברים על האש ולהנזף.

עוד מעט אסגור 26 שנים על הכוכב הזה.

מוטב יהיה אם אשלים עם המצב.