בחורותנשיםבנותיצוריםממיןנקבה.

איזה בריות איומות הן.

כל פעם אני נזהרת, כל פעם, מחזיקה קרוב אליי את הנורות האדומות, שלא אשכח. שלא אתפתה. שלא אקשר, שלא אתמסר, שלא אפגע, שלא אדע מצרות. ובכל פעם ארורה, יש תקופה כזו שבה יש רושם שכל האזעקות והנורות ופתקי המוטיבציה לשווא. אז אני קצת נרגעת מהם, ואז יש תקופה קצרה של כיף, ואז היוצרות מתהפכות עליי ואני חוטפת. זה הסנריו הקבוע. הזמנים, האופנות, והשמות מתחלפים. השאר נותר כפי שהוא.

גם הפעם, כמו בכל פעם, חשבתי שפגשתי חברה. but then again, not.

גם הפעם, כמו בכל פעם, היוצרות התהפכו עליי.

אולי אחותי צדקה כשהיא קראה לי "חייזר" כשהיינו ילדות, ואני למעשהלמעשה באמתובתמים, חייזר. אם זה נכון יהיה בזה משהו מנחם קצת, נראה לי.

אני רוצה למצוא מקום משלי שבו אוכל להתחבא מהסנריו הזה.

השבוע שברתי מראה ואני לא יכולה שלא לחשוב על הקשר בינה ובין ריכוז גבוה של תקריות חסרות מזל שקרו, ותוהה האם ביש המזל יסכים לחלוף על פניי בזמן המבחנים (כנראה שלא).

*** מלא זמן לא אכלתי בשר ואני שוקלת להפוך שוב לצמחונית. זה לא קשור לכלום אבל.. טוב אין אבל ***

קצת חרא לי, אם להודות באמת. וזה לא רק פיאמאס, כי הפיאמאס עומד להגמר.

אני הולכת להכין שוקו ולחפש לי ידידים.

תיקון - אני צריכה עוגיה.