אנשים מרגיזים אותי. מגרים לי את העור. מגרדים לי. עושים לי אלרגיות. עאעאאעאעאמלחגכמעדלחגכע.
אני עם חברה, עולות על אוטובוס לעיר, חזרה ממעבדת ההוראה. מחפשות מקום לשבת באוטובוס. מוצאות מקום לשבת באוטובוס.
אשה מוטרפת:"היי את!"
אשה מוטרפת: "את, את!"
אשה מוטרפת: "את שאוכלת אגס יפה" (עכשיו הבנתי שפונים אליי)
מסבה מבט תמה
אשה מוטרפת: "למה את אומרת 'איחחחחח'?!"
מה? 
אשה מוטרפת: "אמרת 'איחחחח', באת לפה לחפש מקום הסתכלת על הספסל שאני יושבת בו ואמרת 'איחחחח'!!"
זה לא נכון, ואני לא אמרתי 'איח'...
אשה מוטרפת: "את כן אמרת 'איח', אני שמעתי אותך אומרת 'איח'!"
אין לי מושג מה את רוצה, אני לא פניתי אלייך בכלל
...
בשלב זה גם החברה ענתה לה אבל זו סרבה להקשיב והמשיכה לצעוק עליי ("מה זה 'איח'??! את איח!!"). החלטנו להתעלם מקיומה.
("לא אכפת לי אם את רופאה, את לא תגידי לי 'איח' כאילו שאני מלוכלכת". "תראו אותה מסתכלת על עצמה במראה, שהיא יפה!")
סטודנטית כלשהי התיישבה ליד האשה המוטרפת וזו שמחה מאוד על החברה החדשה, וגוללה בפניה בקולי קולות את כל העוולות שגרמתי לה. לאחר מכן הן צחקקו בעלגות, ודנו בנושאים חשובים בחייה של הסטודנטית המתיישבת, תוך השוואה אליי ("את בוכרית הא?!?!", "איזה שנה את?! אההה איזה יופי", "את רואים עלייך שתצליחי, לא כמו ההיא", "לא כמוה, אומרת 'איח'!").
ועל כך נאמר, וואט אין דה ניים אוף פאק??
רציתי להגיד לה "תהיי בשקט. את מטרידה אותי." עם הפרצוף הכי רציני שיש לי, אבל הרגשתי מאוד מוזר, ערבוביה של רחמים, פליאה, צחוק, כעס. וזה לא יצא לי כל כך. אז התעלמתי.
אני לא כל כך מורגלת במצבים כאלה. הלו, אני חננה חביבה כאילו? לא מספיק לך לראות את הפרצוף התמה שלי בשביל להבין שאין לי שום קשר להזיות שלך?
ואז הבנתי שהיא כנראה הוזה באמת, ואולי עדיף להתעלם גם בלי משפט מחץ.
ואז אני חוזרת למעונות, לאחר עמל יומי הרב וכל האידיוטים.
"למה האינטרנט לא עובד? למה הוא איטי?"
לא יודעת, הוא איטי גם לי. ואני לא טכנאי. מתי תחזיר לי עליו, אגב?
"את משקית אינטרנט"
זה בדיוק מה שלא רציתי להיות.
"אולי אני אעשה אינטרנט לעצמי ודי"
(אה סבבה. החודש גלישה החינמי הזה הוגש לך מטעם אגודת שירותי האינטרנט החינמית לסטודנטים הממומנים על ידי סטודנטים אחרים.)
וכאילו מה. מהההה. מה. הייתי חייבת להכנס לעמוד של החברה שלו? למישהו יש מבער אולי? המלח והלימון לא עושים את העבודה מספיק טוב.
אדיוטית.
לפחות הייתי בבבט היום ואכלתי לי חצי בבט חלומי. חברים אני אומרת לכם, מהחומר הזה עשויים חלומות של ילדים קטנים. או להפך.
די כבר עם היום הזה. פשוט די.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
