רחמים עצמיים. כאן. עכשיו. הרבה.

לפני כשנתיים, אחרי הפרידה הגדולה, הלב שלי הפך קהה.

לא שידעתי זאת אז. אבל מאז היו רק שניים, שניים בודדים שגרמו לו למוש ממקומו. שזרקו אותו ואותי לדלי של מים קפואים, והעירו אותו ואותי לבהלה מהולה בהתרגשות מהולה בחרדה מהולה באופוריה - שאני באמת מרגישה. שאני מסוגלת. שזה אומר שהתגברתי! ושסוף סוף, כמו שאמרתי כשהפרידה עוד הייתה טרייה, "כל קראש שהוא, גם אם לא יצליח, קל יותר מלהתגבר עליו".

הראשון היה חבר שלו, ואז ידיד שלי, ואז טכנית יזיז, ותמיד הייתי מאוהבת בו כל כך, ותמיד הוא שמר אותי, או שאני שמרתי אותי, על אש קטנה מהסוג של אוטוטו זה הולך להתפתח לדבר היפה הבא. וזה לא קרה אף פעם. ניתקתי קשר בהמלצת חברה. לאחר מספר ימים של בכיונים מזדמנים, והכרה בתמימות ובטמטום שלי (המצלול דומה, מעניין), המצב השתפר.

ואז הגיע השני והאחרון (לפחות זה לא יהיה פוסט ארוך מדי). חמוד. הזוי, אך משיק להזיות האישיות שלי במקרים רבים. תחומי עניין הזויים משותפים. סטיות לא מיניות משותפות. זוכר כל מילה וכל מניירה שלי, ואת הסיטואציה בה כל דבר נאמר או נעשה. מקניט אותי מול חברים. ואז מחבק. מאוד מחבק. ואני מתבלבלת. ואחר כך מחליטה שאני רוצה. ומחליטה לספר לו. מספרת והוא תפוס, אבל לא באמת, אבל כן באמת, אבל קריצה. ואיזה פליק בתחת. הוא קצת דושבג כלפי החברה בערך שלו, שעושה רושם שהיא משקיעה בו מאוד. ופולט קצת יותר מדי חרטות לאוויר העולם משיש לי סבלנות. ואז מסתבר שהוא צעיר, מאוד. ושזה כן רציני עם ההיא. או שלא? ולי נשבר.

ואני נאחזת כי מי יודע מתי ארגיש. 

אנחה.

למשל:

ממש כאבה לי הרגל, אז שמתי עליה ברווז.

"מה??"

כן, יש לי ברווז כזה וחיממתי אותו במיקרוגל

 "מה???"

כן, וקשרתי אותו לרגל עם כבל USB כדי שאוכל להתארגן ללימודים.

"מה מה מה???"

כן, הכבל היה הדבר היחיד שיכולתי לקשור באמצעותו את הברווז לרגל.

(יש לי כרית ג'ל לחימום בצורת ברווז שקניתי באקדמון, והייתה לי דלקת בגיד אכילס. לא ממליצה לנסות. בכל אופן, קמתי בבוקר עם כאבים אז חיממתי את הברווז במיקרוגל, ואז קשרתי אותו לרגל עם כבל USB שהסתובב לו חסר שימוש, כדי שאוכל להתארגן כאוות נפשי).

היה לי את השבוע המוזר ביותר שהיה לי מזה זמן רב. העליתי תמונות של תכשיטים לפייסבוק וזכיתי לטריליון לייקים, שמו לי שותפה משנה א' שלא מתאימה לי בכלל (במילים עדינות, היינו מתדרדרות מהר מאוד לנסיונות רצח), הבנו את זה, היא יצאה, הו, האושר, קיבלתי 96 במבחן עם טריליון נ"ז (5 ליתר דיוק) שלמדתי אליו יומיים, שברתי לעצמי שני מקשים במקלדת כי חשבתי שם נשלפים אבל הם לא, הייתי ביריד והלך ממש רע, הפריט היחיד שנמכר נמכר ע"י חברה שלי, ב10 דק' היחידות בהן עזבתי את הדוכן (ג'ינקס, מישהו?), והיה לי כיף אח"כ עם חברים. והצלחתי לשרוף מרק. מכירים מישהו בקטע של מרק עדשים ובטטה עם ארומה מעושנת? הוא מוזמן לצהרים.

אני לא מבינה למה כל כך קשה להשיג לכה לפימו בבית הזה! מה ביקשתי?

דפ, לא קוהרנטית אך בעלת רצון טוב.