| 4/2005
כוסיות!
כותרת צומי, מה נחמד.
אני מעתיקנית!
ביום שבת, בעודי מצפה למנה הסימפסונית השבועית שלי בערוץ הראשון, תפסתי תשדיר (הרי לערוץ הראשון אין פרסומות, יש לו תשדירים) של תוכנית שנקראת "פוליטיקה". הסלוגן של התוכנית הוא: "הרבה יותר מפוליטיקה".
איזה מין היגיון זה?! אם זה הרבה יותר מפוליטיקה, למה קוראים לזה "פוליטיקה"?! למה לא קוראים לזה "הרבה יותר מפוליטיקה"?!
עזבו, זה קל מדי לצחוק על הערוץ הראשון, ואני פשוט מנצלת את זה.
"אני פשוט מנסה לנהל פה ניהול מנו... אוי, שיט, מהתחלה."
ליאורה, המורה לביולוגיה.
(היא התכוונה להגיד "לנהל דיון מתורבת", עילגים!)
אני: ~מנופפת בעט~ "אם אני אתקע לך את זה באף אני אוכל לערבב לך את המוח!"
אמה: "הו... יש לי מוח?"
שיעמם לי, והחלטתי משום מה שזה רעיון טוב לעשות כפתורים על המצב הרפואי שלי.
מזמן לא הכנתי כפתורים מרובי מלל ולא מושקעים. שכחתי עד כמה זה מעצבן.
(זה סוג דם O מינוס. אני נדירה!)
(זה על התרופות שלי. אתם לא אמורים להבין. הלאה!)
(מטאפיזיה דיספלזיה, תינוקת פותחת! חעחעחע!)
טוב, היה לי פרו בערך ל.... מה? ארבעה ימים? משהו בסגנון?
לא אהבתי.
אבל הצצתי בסטטיסטיקות, אצל המלנקקים, וגיליתי בדיוק מה אני בשבילכם!
אני:
אני אפרת.
אני גרביטציה (שוב ושוב).
אני טריזומיה (שוב ושוב ושוב, לפעמים בהדגשה).
אני טריזומה.
אני טריזומיע.
אני C במול (יולקס, אזהרה ראשונה).
אני מציירת אסלות בזמני החופשי.
אני-
אני מנהלת בלוג ציניות.
אני טריזומיה, ובשבילי הוא כן מוכן לפנות את המקום שלו.
אני מייסדת איציק-חיים ואוחואיסטית תת בכירה.
אני הילדה הכי מצחיקה בישרא.
אני משעשעת, אני אוהבת את הביטלס, ויש לי קולה- שאני אעשה לה חפץ דומם ומגניב.
יש לי בלוג מושי-מושלם.
אני מלכת האנדרגראונד (???) בישרא ולא מתעסקים איתי (???).
אני קורעת, ואיציק חיים ROCKS.
יש לי רגל מגניבה, רגל מגניבה.
אני המוח שמאחורי איציק-חיים, האישה שמאחורי התמהונית מפחידת הערסים.
אני גם ציירת, גם מצחיקה, וגם נסגדת.
אני נכה ומצחיקה.
אני תמונה של גמל, ראה ערך-
ואני גם מלונקקת בידי הרבה אנשים שאף פעם לא דיברתי איתם. קשואח.
ארבעים מלונקקים זה הרבה.
איזה אייטם אגוצנטרי.
אבל הוא נותן אורך לפוסט.
ובתקופת הפרו הקצרה שלי עשיתי הרבה חושבים, והגעתי למסקנה שתנוסח הכי טוב בכפתור המיתולוגי של פותחן בקבוקים:
מכירים את הביטוי הזה "אני מכיר אותך כמו כף ידי"?
איזה מין ביטוי זה?
איזה מין בן אדם לוקח את הזמן ומנסה להכיר את כף היד שלו לעומק?
גילוי נאות: כשלאבא שלי משעמם הוא נכנס לחדר שלי ומתחיל לצעוק דברים כמו "אפרתי! התחרפנת?! תתאפסי על עצמך!"
אבא: ~נכנס לחדר שלי~ "אפרתי! את התחרפנת?!"
אני: "אני?! תסתכל על עצמך!"
אבא: "מה זה אמור להביע?! את תתאפסי על עצמך ומייד!"
אני: "שאני אתאפס על עצמי?! תראה איזה בלגאן אתה עושה! מה זה צריך להיות?!"
אבא: "אני מזהיר אותך! תירגעי ומיד, או ש-" ~מנפנף בקיסם שהיה לו ביד~ "אני אוציא ממך את האוויר!"
אני: ~מתפוצצת מצחוק~
הו! יש לי נמק!
לפני כמה זמן הורדתי את התחבושות, ועל העקב, קצת מעל שני המסמרים החדשים שתקעו בי בניתוח האחרון היה מין כתם שחור, שנראה כאילו שפכו עליי דיו, אבל זה לא היה דיו.
אז נכנסתי לפניקה: "אעהעאעהעאעהעאעהעאעהעאעה! אמא! אני משחירה! אני נרקבת! משהו אוכל אותי מבפנים! אמאאאאאאאא!"
אז אמא באה, והסתכלה על זה קצת ואמרה שזה כלום, זה סתם שטף דם תת עורי, ושזה ייספג.
אז אמרתי: "את בטוחה שזה לא נמק?"
ואמא אמרה שלא, ואפילו קראה לאבא (החובש המהולל) ליתר ביטחון, וגם הוא אמר שזה שטף דם תת-עורי.
אבל ביום חמישי הלכנו לרופא שלי, והראיתי לו את זה, והוא אמר שזה לא שטף דם, זה נמק בעור, ושזה ייתקלף תוך כמה זמן.
אבל זה לא משנה! הדיאגנוזה שלי הייתה נכונה ושלהם הייתה מוטעית!
אני כה גאה בנמק שלי! קראתי לו יריחו!
אה, כן:
רציתי לעשות כפתור עם תמונה של נמק, אבל ברגע שהרצתי חיפוש בגוגל הבנתי שאולי זה לא רעיון כל כך טוב.
לאשכנזים שבינינו, לכבוד ליל הסדר, הנה לכם מספר כללי ברזל כשמתיישבים לאכול עם פולנים:
- אתם תלעסו את האוכל יפה יפה, לא תבלעו מהר ולא תירקו החוצה, לא משנה עד כמה זה לוחץ על רפלקס ההקאה שלכם.
-אתם לא תשאירו פירור בצלחת, זהו עלבון בל יתואר אם תעשו אחרת.
-אתם תשבו לאורך כל הארוחה, שזה אומר סלטים, מרק, בשרים, וקינוח, ותסיימו הכל עד תום בהתאם לסעיפים 1 ו-2 אפילו אם תיאלצו להתאשפז באיכילוב לצורך שאיבת קיבה לאחר מכן.
והכלל הגדול והחשוב מכולם:
לעולם - אל - תשאלו - מה - נמצא - בתוך - האוכל - או - ממה - הוא - עשוי-!-!-!
כל הסיכויים הם שאתם בכלל לא רוצים לדעת.
לא עידכנתי הרבה זמן.
כנראה אורך הפוסט נקבע באופן הפוך וישיר לכמות הזמן ללא עדכון.
הציטוט הנבחר:
"במדינה שבה המחלוקת הגדולה ביותר היא על פיסת אדמה, לא פלא שמכריחים אותך לשלם על חנייה."
מורן, את חייבת לי עשרה שקלים. תאכלי קקי!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
