ממבט ראשון "האח הגדול" נראתה לי תוכנית למטומטמים, לכאלה שמנסים לעשות את החיים שלהם הרבה יותר מעניינם דרך חיים של אחרים. הטירוף הזה שכולם מדברים אליו נראה לי חולני. ממבט שני זה עדיין נראה לי טירוף להתמכר לתוכנית שמשודרת 24/7 ושחצי מהמזן רואים אותם לא עושים כלום, פשוט כלום, מצטערת לא מתאים לי, אני חושבת שאחרי הכל החיים שלי מכילים יותר מאשר כאלה שעזבו את השיגרה שלהם ועברו למשהו משעמם בהרבה יותר. אבל מי אני בכלל שאתן דעה כשזאת? האנשים באטרף.
ממבט שלישי, אחרי שביום ראשון ושלישי אני מקבלת את החיים שלהם "קצת" ערוכים אני יושבת ורואה את התוכנית שפיתחתי אליה אנטי, באיזשהו מקום זה רק בשביל שלמחרת אוכל לדעת על מה הסביבה מדברת, ואוכל להנות מהחיקויים של שבוע סוף.
וממבט רביעי ואחרון, דעתי עדיין תקוע במבט הראשון, האח הגדול זאת סדרה שאכזבה את דעתי על החברה שמסביבי.
אבל אחרי הכל האח הגדול זה צירוף מילים שיוצא לי לשמוע הרבה במהלך היום שלי, אז כל מה שיש לי לעשות זה להשתלב בחברה ולשתוק, ואוי ואבוי לי אם אגיד משהו רע על יוסי בובליל!