ojos que no ven corazon que no siente

נצח, המילה הכי שנואה עליי, אוהב אותך לנצח איזו שטות להגיד לילדה מטומטמת בת 13 שתאמין.הכל יגמר בשלב כלשהו, ההגנה של ההורים, הבית החם, החברים הזמניים, האהבה הזמנית,החיים הקצרים.

בסופו של דבר כולנו נשכב בשמיכת אדמה מתחת לשיש שיהיה רשום עליו את השם שלנו, זה כן יהיה ניצחי אם אף אחד לא יישבור את הקבר, מה שעכשיו נראה כמו המודה החדשה. כואב לי לחשוב שיום אחד ההורים שלי ימותו אבל אני לא יכולה להמנע מהמחשבה הזאת, זה כאילו עינוי להכין את עצמך לכאב, להקדים תרופה למכה ובגילל זה כל כך כואב לי שאני רואה חברים שלי רבים עם ההורים שלהם או עם הסבא וסבתא שלהם כי הם לא יחיו לנצח והם תמיד ירצו לטובתכם, אז למה המריבה?למה לבזבז את הזמן?

"שום דבר הוא לא לנצח, הלילה נחלוק את הירח"