איך זה קורה לי כל פעם מחדש? איך כל פעם מחדש אתה יודע על איזה מיתרים לנגן כדי לגרום לי להשמיע צליל מסויים,איך כל פעם אני נופלת בבור הזה?
איך כשאני מגבשת דעה כלשהי ואני עומדת בה נורא חזק אתה בא ומרסק לי את כל הדעות באותו רגע כי מה אני יכולה להגיד על זה שאתה רוצה להגן על הילדה הקטנה שלך, שאתה מתהפך במיטה ולא יכול להרגע וחושב על הרע ביותר ובמיוחד כשאתה יודע מה מסתובב בחוץ כשאתה יודע את הביפנוכה של העסק.
איך אני יכולה לשפוט אותך כשאתה מגביל אותי בנהיגה לבד כי אתה לא רוצה שאיזה אידיוט ישראלי ממוצע יחתוך אותי ואת החיים שלי באותו רגע?
איך אני יכולה לעמוד על דעה שמבחנתי נראת הכי נורמלית בעולם כי מה לא נורמלי שנערה בת 18 תצא למועדונים ותחזור בשתיים-שלוש בלילה ואתה מתייחס לזה כאל שעה שבה כל הפדופילים והנערים מתחילים להשתגע ואין מה לנערה בת 18 לחפש בשעות האלה מחוץ לבית.
איך אני יכולה לשפוט אותך על זה שאמרת לא על קשר של מרחק שיכול להוביל למשהו שיישבור אותי נפשית שכבר חילצת אותי מקשר יותר גרוע.
לעצום עיניים וללכת אחריך ולסמוך עליך בכל דבר?ואיפה אני בכל העסק? איך אני יכולה לעצב את מה שאני מרגישה, איך אני יכולה לחיות את החיים שלי כשאתה מכתיב לי כל דבר כשאתה לא נותן לי לטעות כי אתה לא תוכל להתמודד עם זה.
איך זה כשאני כבר מצליחה לעמוד מולך ולנסות לעמוד על שלי אתה מבקש מימני שלא לעשות לך את זה שלא לנתק אותך מימני שאני הנשמה שלך שאין לך משהו יותר חשוב מימני כי אין לך שום דבר בעולם הזה חוץ מהמשפחה שלך איך לעזאזל אני אמורה לעמוד בדבר כזה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
