אולי אני עדיין לא הפנמתי, לא ירד האסימון שמי שאני הכרתי, הבן אדם שהכרתי יותר מכולם והייתי הכי שמחה שהייתי איתך כי אתה הוצאת מימני מישהי אחרת, הייתי גאה שאני יודעת עליך הכי טוב,לפחות ככה חשבתי שידעתי בידיוק מה אתה חושב ולמה אתה חושב.
ידעת לקרוא אותי רק במבט אחד קטן, ולהצחיק אותי במילה אחת שהייתה פשוט קורעת אותי כל פעם מחד- כי היא הייתה של שנינו.
איך וויתרת כל כך מהר ולא היית איתי כשבאמת הייתי צריכה אותך?
לא משנה מה קרה אתה הכרת אותי, ידעת שאם היית נשאר ומראה לי שאתה לא מוותר אני הייתי שלך אבל במקום להראות ולהשאר החלטת לעזוב ולהתנתק, מילא אם היית מתנתק לגמרי אבל כל המעשים שלך שאתה עושה מאחוריי, שאתה כאן ולא כאן.
אולי אני בעצם לא התנתקתי מימך, אולי באמת אני החזקתי מימך יותר מימה שאתה ואני תמיד יודה לך שהרמת אותי מאיפה שהייתי אבל לא הייתי רוצה לרדת לאיפה שאתה נמצא עכשיו.
אני רק רוצה שתיתן לי להתשחרר מהתקופה ההיא, להשתחרר ולא לחזור אליה יותר. תן לי לעזוב בלי להסתכל אחורה, אל תעשה את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
