עד איזה גבול מותר להקריב לחברה? כמה פעמים מותר לוותר לה? מתי כבר אי אפשר לסלוח לה? אי אפשר לענות על השאלות האלה כי אני חושבת שבין שתי חברות לא צריך להיות גבולות, הן צריכות להקריב הכל אחת למען השנייה כי זאת חברות אמיתית ואם הן לא נמצאות אחת לצד השנייה ברגעים הרעים הן פשוט לא נחשבות לחברות. היום כל אחת שמדברת שיחה אחת עמוקה עם מישהי כבר רושמת אותה בפייסבוק בתור "אחות" אם הייתן באמת מבינות את המשמעות האמיתית של חברה, של אחות. חברה תדאג לך אם את לא מדברת איתה יום שלם, היא תתקשר להורים שלך ולאחים שלך אם היא לא מצליחה לתפוס אותך והיא דואגת, היא תבוא לראות שהכל בסדר אם היא שומעת שמשהו לא בסדר אצלך, היא תשב איתך כשאת חולה ותראה אותך ותיהיה לצידך גם ברגעים הרעים וגם בטובים ותתמוך בכל מצב ולא תקנא או תעשה פרצוף על משהו שלא נראה לה.
לכולן יש חברות קרובות אבל תמיד יש את האחת שאת יותר קשורה אליה, יותר מתחברת אליה, יותר מספרת לה מהאחרות ובהתאם הגבולות שלה לעומת האחרות משתנות. אני חושבת שבגידה בין חברות זה יותר גרוע מאשר בגידה מהחבר כי הקשר בין שתי חברות הוא יותר עמוק. נכון שהחבר מעניק דברים שחברה בחיים לא תוכל להעניק אבל חבר זה משהו שיכול להגמר כל רגע לעומת חברה שזה קשר לכל החיים. יש לי תכונה אחת רעה לא משנה כמה שאני אריב עם בן אדם כמה שאני אכעס עליו אני בחיים לא אפקיר אותו מאחור, זה משהו שאני פשוט לא מסוגלת לעשות לטוב ולרע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
