ojos que no ven corazon que no siente

ההורים שלי תמיד היוו מקלט בשבילי אין דבר שאני אוהבת יותר מהמשפחה שלי אבל אני תמיד פוחדת כשההורים שלי רבים אחרי הכל עכשיו גירושים זה עניין נורא פשוט לעומת מה שהיה בעבר, מכל ריב אני חושבת שייקרה הדבר הגרוע ביותר שהמשפחה תתפרק שגם מה שנשאר מהמקלט השפוי שלי עכשיו ייקחו מימני. מאז שהייתי קטנה ברגע ששמעתי את אבא שלי צועק או רב הייתי נכנסת למצב קטטנוי לא הייתי מראה את זה אבל תמיד הייתי נכנסת להתמוטטות רגשית עצומה ותמיד הייתי בורחת ברגע שהייתי יכולה. אני לא אשכח את המריבה שהייתה כשהייתי קטנה והוא הרביץ לי בפעם הראשונה והאחרונה התפללתי שסבא שלי ז"ל יבוא ויציל אותי הסתגרתי בשירותים ובכיתי פשוט התפללתי שהוא יבוא כמו משיח ויציל אותי מפה בחיים שלי לא הייתי שמחה לראות בנאדם כמו ששמחתי כשהוא בא וברגע שאבא שלי הלך ארגנתי שקית עם בגדים להחלפה למקרה שהוא ייזרוק אותי עירומה מהבית ו20 שקל לנסיעה לבית של סבא והחבאתי אותה בין השיחים, אני זוכרת ששאלתי את סבא מה ייקרה אם אני יבוא אליו ואבא שלי יידפוק בדלת ואני אבקש מימנו שהוא לא ייפתח אני זוכרת שהוא היה בשוק מהשאלה אבל הוא אמר שהוא בחיים לא ייפתח לו, ועכשיו כשאני רבה עם אבא אני יודעת שאין לי מקום כזה לברוח אליו, כל החברים שלי בצבא וכן יש כמה מקומות שאני יכולה לברוח אליהם אבל בשום מקום אני לא ירגיש מוגנת כמו שהרגשתי אצל סבא.

כשדברתי על הנושא על זה עם אמא שלי ואמרתי לה שאף אחד לא ירים יד על הילדים שיהיו לי וברגע שהבעל יעשה את זה הוא גמור מבחינתי היא חשבה שאני צוחקת עליה, היא חשבה שאני מתבדחת ואני נשבעתי לה ואני תמיד אהיה מוכנה לחזור על השבועה הזאת אף אחד לא ירים ידיים על הילדים שלי וגם אני אנסה שהם בחיים לא ייראו אותי ואת אבא שלהם רבים כי אני יודעת לאן זה הביא אותי.