ojos que no ven corazon que no siente

נתת לי להרגיש פעם ראשונה כמו פעם, כשהיינו חבורה מלוכדת והעיניינים הפנימיים היו נשארים באמת פנימיים היינו נאמנים לכולם והיה כבוד. איפה זה היום? נעלם. אני שמחה לפחות שאתה מרגיש כמוני עכשיו שפעם היה משהו שאני לא דמיינתי את מה שהיה.

קרה לכם שהייתם בעצבים לא נורמליים וכשאתם כבר על סף התמוטטות עצבים אתם פוגשים מישהו שפשוט גורם לכם לשכוח על מה ביכלל התעצבנתם? אני לא אשכח שהייתי בעצבים על זה שאבא לא נתן לי ללכת לקרבי ופגשתי אורי והאמת?שכחתי כבר על מה היו כל הריבים, הדמעות והעצבים. היום גם הייתי בעצבים ובאמצע שניסיתי לפתור משהו בריפלקס סגרתי את הקלסר לבשתי טרנינג והלכתי לרוץ ואיכשהו נתקלתי בידיד שלי שלא ראיתי הרבה זמן ופשוט כבר צחקתי מהעצבים שהיו לי אחרי שדיברתי איתו.

אני גם אחת שקשה לי לא לצחוק שבלונדי רק מסתכל ליב בעיניים אני מחייכת.

לכו לישון עם חיוך על הפנים, שום צרה לא שווה את העצבים שלכם לילה טוב :)

אני כל כך מתוסכלת כבר ומאוכזבת מימנו שכבר לא מפתיע אותי מחדש, כל פעולה שהוא עושה, כל טעות שהוא מבצע אני יודעת מראש שהוא ייבחר בטעות והאמת? אין לי כוחות יותר, אין לי כח לדבר איתו על זה, אין לי כח להסביר לו למה הדרך הזאת לא טובה ואת התוצאות, שיהיה לו לבריאות האדישות כבר השתלטה עליי.

הדבר היחידי שבאמת אני מרגישה שמוציאים מימני את המיץ זה מקצוע כלכלה שיש לנו מבחן ביום רביעי אבל אני עוד אלמד עם כמה שהראש שלי מתפוצץ בסוף אני אבין איך מחלקים את העובדים הזרים כך שהניצול שלהם יהיה הכי גבוה.

לילה טוב

בכל פעם שאני מרגישה שהחיים שלי הולכים בכיוון מסויים, בדרך ברורה, שהכל מסתדר, הכל במקום, הכל טוב חוזרת לי דמות/עקיצה מהעבר, מהתקופה הרעה שטוב שהיא נקראת כעת עבר. מה שהכי מעצבן שזה בא מאנשים שלא שווים את ההתייחסות שלי בכלל ולמרות זאת העצבים שלי ממראים לשמיים(=הריצה שלי שוברת שיאים חדשים), אני לא מבינה למה אני בכלל מתייחסת לדברים האלה חשבתי שכבר עברתי את השלב הזה שאני כבר אדישה וקרירה ואסרטגית מספיק כדי לדעת לא להגיב ובטח שלא להיפגע ואיכשהו תמיד בא מישהו מכיוון ובמהירות שאני לא מצפה לו.

מה שעוד יותר קורע אותי זה שלא ייסתכלו על איפה אני עכשיו, על הדרך שעברתי ועל ההישגים שהשגתי ~לא~ תמיד אנשים יימצאו את הרע, תמיד מחפשים את הדבר הכי גרוע אם זה ההורים שלא מסתכלים על ההישגים הגבוהים שלך ונתפלים לרעים(אני יודעת שהמטרה היא לגרום לילד להצטיין אבל זרקו מילה טובה על זה) או אם זה מכר מהעבר שבא לעקוץ אותך משטות שהוא זוכר מהעבר או חבר קרוב שפתאום החליט. יש לי עוד אלף דוגמאות אבל באמת שאין לי כוחות להיזכר או אפילו זמן להשקיע בכתיבה של זה.

מחר יום חדש ואני אקום מזה ואתמודד עם זה, כל פעם אני מתחזקת ונעשת אדישה לסביבה.

היום(20.11.11) יש אזכרה לסבא שלי ז"ל, אני לא מאמינה שכבר עברו חמש שנים מאז שהוא נפטר, כל כך הרבה דברים השתנו חוץ מהכאב והגעגוע אליך אתה הסבא היחיד שלי ותמיד תהיה. אני אוהבת אותך, אתה העוגן שלי ואתה עוד תראה שאני את המטרה הזאת ישיג, אני לא ארדם במשמרת, לא הפעם.

אנחנו נפגש בסוף דרכי ואתה תקבל את ה120 נשיקות שאני חייבת לך,אני לא שוכחת שום דבר.

מה בן אדם צריך לעשות כדי להחשב לחבר אמיתי, לאחד שצריך לסמוך עליו?

איך אפשר באמת לבחון אותם, לראות שהם לא מלכלכים מאחורי הגב, שהם לא מסתירים ממכם דברים שאתם צריכים לדעת. לי לוקח זמן כדי לסמוך על בן אדם ואם הוא מאכזב אותי יהיה לו מאוד קשה כדי לגרום לי לסמוך עליו עוד פעם. יש לי חברה אחת שאני תמיד אספר לה הכל, לא משנה מה עבר עליי אני יודעת שהיא תבין וזה לא יעבור לשום מקום אבל אנחנו עברנו דרך מאוד ארוכה ביחד, עברנו ביחד את הימים הקשים והטובים ביחד. חוץ ממנה כולן פשוט מאכזבות

אני בדרך כלל לא בוכה, ביכלל אם אני בוכה זה ביגלל משהו ממש ממש חמור, אני כבר מכירה טוב את הסיפור של ללוות חברה טובה שלך לגיוס, 

אני מכירה את הקושי וידעתי שיהיה לי קשה כשאת תתגייסי כי פיתחנו קשר שרק שנינו יכולות להבין וקשה לי לחשוב שאת עכשיו בטירטורים בטירונות, אני יודעת שאת תתגברי על זה כמו גדולה, תמיד את מצליחה לעבור את הכל ואני באמת מאחלת לך שתתקדמי בתפקיד שאת רוצה ותעברי את הקורס שם. מה ששבר אותי היום זה לא אמא שלך או אבא שלך שבכו זה סבא שלך, סבא שלך שלבש משקפי שמש חיבק אותך בכל הכח לא רצה לתת לך ללכת וניגב את הדמעות, זה שבר אותי כי גם אני הייתי רוצה שסבא שלי יבוא איתי, ילווה אותי וידבר איתי על הצבא, יעודד אותי ופשוט שיהיה לצידי, אבל אלה הם החיים בן אדם לא תמיד משיג את מה שהוא רוצה.

לזכר הימים הטובים :)

(אני מימין עם הכתום)

מזמן כבר רציתי לשים פה את התמונות שיש לי מהקורס צלילה אבל זה נידחה, הינה התמונות:

מהסט"יל באילת(אונייה של חיל היום שהוטבעה):









חחח תמיד הדגים היו נדחפים לי:

אני צריכה לפתוח דף חדש, לשים את כל מה שהיה מאחוריי, לשכוח ולעבור הלאה כי זה לא שווה את הזמן שאני משקיעה בזה ביום יום עדיף לי להשקיע אותו במחשבות אחרות. נמאס לי כל כך לנסות לפרש את זה באלף צורות ומכל הזוויות, מה שהיה נשכח זהו נעבור הלאה עם כמה שזה קשה כי בסופו של דבר

 "בגלים החזקים מתגלים החזקים".