ojos que no ven corazon que no siente

לא חשבתי שאתה כל כך אידיוט, חשבתי שאולי אולי למדת סוף סוף משגיעות העבר שלך,שהתקדמנו לאיפשהו אחרי כל כך הרבה זמן, שיחות ומאמץ אבל בטח שלא ועוד אתה תעשה את זה בצורה הכי מכאיבה.

אני לא רוצה להתחרות, זה לא ברמה שלי וזה הכי לא הקטע שלי ואני לא אתן לך להפריד ביני לבין משהו שהשגתי אחרי כל כך הרבה זמן, אתה לא שווה את זה. אני בקשר עם כל כך הרבה בנים ואני לא יודעת למה בכלל נתקעתי בך? אין בך כלום, שום דבר שאני חושבת עליו שייגרום לי להשאר ועדיין זה כואב כואב לי שכל פעם אני מתעצבנת מהקטע הזה מחדש, שלא למדתי שאסור לי לבטוח בך שכל פעם שאני עוד קצת מתקרבת אליך אתה תמצא דרך להרחיק אותי מחדש.

הפעם אני אגמור עם זה אחרת אני יגיד לך לבריאות תעשה מה שיהיה לך טוב אבל אני איתך גמרתי לא אכפת לי כבר מהנושא הזה ואיבדת אותי, הפעם באמת.

עם כל המזל הנאחס שהיה לי-הדובי החם שהתפוצץ עליי, ציון א שהיה די גרוע, הסופ"ש שהתחיל בצינון ובאיבוד קול והכי גרוע בזה שאסור היה לי לרוץ הגיעה זמנה של ההתאוששות לבוא! עשיתי מועד ב וקיבלתי 100, נפגשתי עם ידיד נורא טוב שלי שלא ראיתי איזה חודש כי הוא חוזר רק סופשים, התאוששתי מהצינון ועכשיו הרופא אמר לי שמותר לי לחזור לרוץ! אין יותר טוב מזה!!

חוץ מזה שעכשיו החל מסע החיפושים אחר בקבוק חימום עם מים חמים, כי אין לי בבית מיקרוגל שיחליף את דובי.

שיהיה המשך שבוע מעולההההההה לכולם :)

מכונה, אני מרגישה כמו רובוט כמו מכונה שנותנים לה פעילות מוגדרת מראש והיא כל פעם עושה את אותם המהלכים שוב ושוב, שואבת אנרגיה רק בשביל הפעולה ונכבת אחרי שהיא סיימה. כל יום אותה שיגרה, שלא תבינו אותי לא נכון שיגרה היא אהבת חיי אבל בזמן האחרון אני מרגישה כבויה ולא מתפקדת מעבר לפעילויות הקבועות מראש וכשנפצעתי והמשכתי לרוץ ולסבול ולא ראיתי בעיניים כי בלה צריכה לרוץ 8.5 קילומטר מינימום זה פשוט הכה בי. אתמול באמת הייתי בשוק שעמדתי בכאבים שהם אפילו לא מהפצע עצמו זה מזה ששמתי יותר מדי חזק את התחבושת כדי שאני יוכל לרוץ.

אני מרגישה שאם אני לא ארוץ אני אפול לבור עמוק ואני אומרת לעצמי את צריכה לתפקד כרגיל לרוץ 5 פעמים בשבוע ולהתייצב לכל מה שמציבים לך, לא לאכול שום דבר עם סוכר כי זה ישפיע עליי אם אני לא ירוץ, הרגשתי שאני פשוט נשברת. החלטתי שדי אני לא מסוגלת אחרי שכמעט התמוטטתי ביום ראשון בערב והייתי חייבת להשאר בשני בבית(ורצתי גם בשני הימים האלה) היום אני לא רצה.אני לא מסוגלת זה כואב לי ברמה שאני מפחדת לדעת מה יש שם אני יעשה יום חופשי ואקדיש אותו לעצמי, אסדר את כל החומר, אסדר את עצמי קצת לסופ"ש, אעשה כפיפות בטן כי זה באמת הדבר היחידי שאני יכולה לעשות בלי שייכאב לי ואני חייבת קצת להרגיש שהגוף בפעולה.

אז אני שופכת מים על המכונה שבי ועושה קצר, כי אני חייבת, אני חייבת לנקות קצת את הראש בשביל לשמור על השפיות שלי ועל הגוף שלי.

אתמול באמת הייתה אחת מהיציאות הטובות, למרות כמה מהפדיחות שהיו לי ביניהם שאחד רק איתי ואחר כך ראיתי אותו מתנשק עם חברה שלו או שידיד שלי זרק לי בייגלה לחזיה ואחר כך הוצאתי אותה בשירותים ואנשים הסתכלו עליי כמו משוגעת היה כיףףףףףףף, שכחתי שגם אני יכולה להנות לצחוק ולהשתולל סופסוף ראיתי חברה שלי שהגיעה מזיכרון והשלמתי שעות עם עוד כמה חברות טובות, מבאס שאחת לא הגיעה אבל תמיד יש את היציאה הבאה :)

אני מקווה שכולם נהנו כמוני :)

כל פעם שאני מתקדמת איתך שלב אני מרגישה שאני חוזרת 10 שלבים אחורה, אני לא יודעת מה קורה לי למה אני לא יוכלה להוריד את חומת המגן הזאת איתך. אולי נפגעתי כבר יותר מידי פעמים אבל אני מבטיחה שאני יעבוד על זה אני אשבור לבנה לבנה ובסופו של דבר אני יוריד אותה.

בינתיים שיהיה לכולם סופ"ש מהנה :)

ההורים שלי תמיד היוו מקלט בשבילי אין דבר שאני אוהבת יותר מהמשפחה שלי אבל אני תמיד פוחדת כשההורים שלי רבים אחרי הכל עכשיו גירושים זה עניין נורא פשוט לעומת מה שהיה בעבר, מכל ריב אני חושבת שייקרה הדבר הגרוע ביותר שהמשפחה תתפרק שגם מה שנשאר מהמקלט השפוי שלי עכשיו ייקחו מימני. מאז שהייתי קטנה ברגע ששמעתי את אבא שלי צועק או רב הייתי נכנסת למצב קטטנוי לא הייתי מראה את זה אבל תמיד הייתי נכנסת להתמוטטות רגשית עצומה ותמיד הייתי בורחת ברגע שהייתי יכולה. אני לא אשכח את המריבה שהייתה כשהייתי קטנה והוא הרביץ לי בפעם הראשונה והאחרונה התפללתי שסבא שלי ז"ל יבוא ויציל אותי הסתגרתי בשירותים ובכיתי פשוט התפללתי שהוא יבוא כמו משיח ויציל אותי מפה בחיים שלי לא הייתי שמחה לראות בנאדם כמו ששמחתי כשהוא בא וברגע שאבא שלי הלך ארגנתי שקית עם בגדים להחלפה למקרה שהוא ייזרוק אותי עירומה מהבית ו20 שקל לנסיעה לבית של סבא והחבאתי אותה בין השיחים, אני זוכרת ששאלתי את סבא מה ייקרה אם אני יבוא אליו ואבא שלי יידפוק בדלת ואני אבקש מימנו שהוא לא ייפתח אני זוכרת שהוא היה בשוק מהשאלה אבל הוא אמר שהוא בחיים לא ייפתח לו, ועכשיו כשאני רבה עם אבא אני יודעת שאין לי מקום כזה לברוח אליו, כל החברים שלי בצבא וכן יש כמה מקומות שאני יכולה לברוח אליהם אבל בשום מקום אני לא ירגיש מוגנת כמו שהרגשתי אצל סבא.

כשדברתי על הנושא על זה עם אמא שלי ואמרתי לה שאף אחד לא ירים יד על הילדים שיהיו לי וברגע שהבעל יעשה את זה הוא גמור מבחינתי היא חשבה שאני צוחקת עליה, היא חשבה שאני מתבדחת ואני נשבעתי לה ואני תמיד אהיה מוכנה לחזור על השבועה הזאת אף אחד לא ירים ידיים על הילדים שלי וגם אני אנסה שהם בחיים לא ייראו אותי ואת אבא שלהם רבים כי אני יודעת לאן זה הביא אותי.

רק במבט אחד הצלחת לרתק אותי היו כל כך הרבה בנים ופשוט לא יכולתי להפסיק להתסכלת עליך אתה תמיד מצליח לרתק אותי אליך אתה פשוט  הורגגגגג אותי כל פעם מחדש שאתה עושה את זה, אתה מטריףףףףףף אותי אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אצליח לעמוד במתח הזה איתך, כל השפת גוף שלך הדיבור שלך ההתנהגות שלך באמת הצלחת לשגע אותי!

שיר קצת לא קשור אבל הוא לא יוצא לי מהראש כבר כמה ימים : http://www.youtube.com/watch?v=GVYesEpMr84&ob=av2e