לפתע התעוררתי, בוקע מתוך החלום, כמו אדם טובע הנפלט מן המים, החפץ לנשימה עמוקה ומתוקה. פתאום- בום! ה23 נחת עליי! עבר זמן לא מבוטל מאז הוכתב כאן טקסט. אני מחטט בעבר ומציץ באגף הנידונים לטיוטא ומוצא עוד קטע לא גמור על אימון עם המארינס האמריקאים. כמעט שכחתי שהוא היה קיים בכלל. נשכח הוא אי שם במגירת הזכרון. כמה עבר מאז. שדה שלם של זמן הספיק לצמוח, לנבול ושוב לפרוח. כבר מזמן פשטתי את כתונת הזית והשיער ארך וארך. זה זמן שלא נגעתי במקלדת למטרת כתיבה אמיתית. על המקום הזה בכלל הספקתי לשכוח. כבר לא מפקד כבר לא חייל כבר לא... אבל לאן אני ממשיך מכאן עם הדף הוירטואלי הזה...? גם קהל הקוראים הקטן והאינטימי שביקר מספר לא מבוטל של פעמים וחימם לי את הלב בשעות הכי קרות של התודעה האנושית, התפזר ונעלם לו. רק המקום הזה נותר באפילה המדומה של הוירטואליות..

מה אעשה בו? האם אחפוץ בו שיהיה לי לפינה שתזכיר נשכחות או שמא אזניח אותו ויעלם לו עם המזן, או שאולי אני צריך להמשיך את המסורת ולכתוב ביומן הזה...?