אני שולח אגרוף- וחוטף מהלומה קשה באוזן שמאל.

- אני מנער את הראש, מתאושש וקם על רגליי "זה עוד לא נגמר!" אני צועק ורץ לעברו,

כשמטר ממנו אני מזנק ובבעיטת נינג'ה שרק צ'אק נוריס הדגול יכול להתחרות איתה, שולח את אוייבי לשינת צהריים עמוקה. כך חשבתי לפחות. או לא. ממש לא. הבן זונה קם. ועוד איך קם, כאליו מעולם לא נפל.

"אתה חושב...?" שאל כשארשת מזלזלת על פניו ונימה זדונית בקולו. פה נלחצתי. פתאום, משום מקום, נפלה עליי קרונית! נקברתי באדמה.

מופתע ולא מבין מה כרגע נחת עליי, אני מפלס את דרכי מעלה, בתקווה להשיב מלחמה למנוול הזה שקרא עלי תיגר.

אני מתאושש. אט אט החושים חוזרים אליי. אני משגר עליו מהלומה נוספת בעזרת קלע. ממש כמו דוד הניצב מול גליית האיום, אני עומד מול הממזר הזה, ומשגר לו את האבן לתוך האף! צחוק רם בוקע מתוך גרונו, כשהוא קרב אלי. אני קולט פתאום את גודלו העצום. אני מבין שלמעשה אנוכי כמו נמלה קטנה וחסרת ישע אל מול כוחו וגודלו האימתני. "תחזור, תחזור על החומר שלך, ילד.." הוא לוחש כעת בנימת גיחוך, והדבר הבא שאני זוכר זה הרבה כוכבים שחגים סביבי בתנועה מעגלית קצובה. הנוגרה, היא זאת שהטיסה אותי אל אבות אבותיי. מן המכה הזאת, אני כבר לא מצליח להתאושש.

אני מעולף. זה נגמר. מבוא פיזיקה -1  אני- 0.

"לא למדת כלום אני רואה" הפעם זהו קולו של מר מרפי האהוב והדואג

"למדתי! בטח שלמדתי! כל השבוע הייתי קבור פה בלמידה!!!" אני מטיח בחזרה

"ובכן, לך תספר את זה למר גליית..."

"It ain't how hard you hit; it's about how hard you can get hit, and keep moving forward"

-Rocky Balboa