| 12/2008
פוליטיקה דרוויניסטית
ב"כלכליסט", עיתון הכלכלה של ידיעות אחרונות, הופיע ראיון עם 3 מהמועמדים לראשות הממשלה.
אני אומר "3 מהמועמדים", ולא "שלושת המועמדים" כי בישראל הח"כ הנבחר שיש לו סיכוי הטוב ביותר להרכיב ממשלה, יזכה להיות ר"מ, כך שתיאורטית מספר המועמדים האו כמספר החברים בכל רשימה שרצה לכנסת (ראו מקרה רבין ב-74', שהיה מקום 8 ברשימת העבודה).
וזאת הנקודה שאני רוצה להעלות.
הסקרים חוזים למפלגת העבודה פחות מ-10 מנדטים. פחות מש"ס, פחות מליברמן, אפילו פחות מכלל הסיעות הערביות. אבל משום מה ברק נחשב מועמד לגיטימי לראשות הממשלה, וליברמן וישי לא. אני זוכר שנשיא ארה"ב היוצא, ג'ורג' בוש, אמר שבוושינגטון מתפעלים מהדמוקרטיה הישראלית, שכן זו באמת מייצגת קשת רחבה של דעות. אבל העובדה שרק שלושה ראשי מפלגות, מתוך 17 שמכהנות בכנסת, נחשבים למועמדים לגיטימיים מפריחה טענה זו.
תחילה רק הבנה היסטורית איך הגענו למצב של 17 סיעות.
עפ"י תיאורית האבולוציה ישנו תהליך של ברירה טבעית, לפיו האורגניזם שמתאים את עצמו בצורה אופטימלית לתנאי הסביבה שורד בעוד שהאחרים נעלמים. מה שאומר שתיאורטית היינו אמורים להתחיל מהרבה מפלגות ולהצטמצם לכמה בודדות. מה שקרה בפועל היה שמועמדים שהיו במקומות לא אטרקטיביים, או כאלו שהיו חלוקים על נושא אחד עם מצע המפלגה, פרשו ממפלגת הבית, הקימו רשימה עצמאית והחליטו לרוץ לכנסת (אגב, גם בכנסת הנוכחית, יש את סיעת "הדרך הטובה" המונה ח"כ אחד בלבד).
וככה יש את הליכוד ואת ישראל ביתנו - שתי סיעות שכל הזמן מפלרטטות אחת עם השנייה על איחוד.
אז ראינו שהתפתחות הפוליטיקה לא רציונלית. עולה השאלה מה צריך לעשות.
ובכן,
אם נשווה לרגע בין הרכב המפלגות האמריקאיות להרכב הכנסת הישראלית, אפשר יהיה להוכיח עד כמה בזבזנית, לא הגיונית ולא נחוצה שיטת הבחירות הנתונה.
נתחיל מהבסיס: ליכוד זו המפלגה הרפובליקאית והעבודה אלו הדמוקרטים.
מרצ והמפלגות הערביות הן השמאל הרדיקלי - אותו זרם שהרפובליקנים טענו בייאוש שאובאמה משתייך אליו אצל הדמוקרטים.
ש"ס והאיחוד הלאומי הן הזרם האוונגליסטי הקיצוני של הרפובליקנים - אלו שהצביעו בהמוניהם לשרה פיילין (אני יודע שהיא לא הייתה המועמדת לנשיאות, אבל אם לא היא ספק אם היו בכלל טורחים לצאת מהבית).
ישראל ביתנו גם היא חלק מהמפלגה הרפובליקאית, אני רק לא בטוח אם לשים אותה תחת הליכוד או יותר ימינה.
נשארנו עם 3 סיעות - קדימה, גיל ויהדות התורה.
קדימה היא סינרגיה של פורשים מהשמאל והימין כך שאפשר לפרק אותה וכל אחד יחזור למחנהו. גיל היא מפלגה אד הוק ותשב בכל ממשלה.
ואני לא בטוח לאן לשייך את יהדות התורה, אז נשאיר אותם גם כאד הוק.
זאת אומרת שמתוך 17 סיעות מכהנות ירדנו ל-2 סיעות מרכזיות ועוד 2 שיצטרפו לכל ממשלה שהיא כל עוד יובטח האינטרס האישי שלהן. בארה"ב הן היו נחשבות זרמים מתונים מאוד, גיל אצל הדמוקרטים ויהדות התורה אצל הרפובליקנים, והיה לחבריה חופש הצבעה מוחלט בנושאים שהם חושבים שהצד השני צודק (כמו שמקיין התגאה במהלך הקמפיין שהוא עבד הרבה עם הדמוקרטים בנושאים כמו הגירה. וכזכור הדמוקרט ג'ו ליברמן, סגנו המיועד של גור ב-2000, היה מתומכיו הגדולים של מקיין).
אמרתי קודם שהשיטה בזבזנית ואני אסביר. לכל סיעה יש חדר ישיבות משלה בכנסת. ככל שייכנסו יותר סיעות, כך יצטרכו יותר חדרים. אם היינו מצטמצמים ל2-3 מפלגות היה אפשר לבנות פשוט 3 חללים גדולים וזהו. חיסכון מיידי בכסף. בנוסף, כל סיעה מכהנת מקבלת מימון בחירות כתלות במספר הח"כים המכהנים, ואם הרשימה תגדל יזכו לפיצוי ואם הרשימה תקטן יצטרכו להחזיר כספים למדינה. אם נבדוק את תוצאות הבחירות, נראה שיש מפלגות שכוחן לא משתנה מבחירות לבחירות ביותר ממנדט אחד. לדוגמה, סך המפלגות הערביות מקבלות 10 מנדטים בדרך קבע, המינימום של מרצ הוא 4 מנדטים, אם אכן קדימה תפורק וחברי העבודה יחזרו לשמאל העבודה תקבל לפחות 12 מנדטים. אלה 26 מנדטים שהשמאל יקבל בוודאות כמעט מלאה.
לש"ס יש בסיס כוח יציב של כ-11 מנדטים, כמו גם לישראל ביתנו. מאז מהפך 77, הליכוד לא ירד מתחת ל-12 מנדטים, 9 הח"כים של האיחוד הלאומי לא מתחלפים וגם ליהדות התורה יש בדרך קבע כ-5 ח"כים. אלו 48 ח"כים שמרכיבים את גוש הימין.
סה"כ יש פה 74 ח"כים שהם בטוחים בכיסא. סטטיסטית בכל מערכת בחירות כשליש מחברי הכנסת מתחלפים, ואלו הם 46 הח"כים שחסרים בחישוב בשביל להגיע ל-120.
בדיוק כמו בארה"ב, שם כל שנתיים שליש מחברי הסנאט מתחלפים.
לכן, אם מימון הבחירות יעשה רק עבור מספר הח"כים שצפוי שיתחלפו במקום לסך 120 הח"כים המכהנים, המדינה תחסוך.
וכמו כל תיאוריה מוסרית טובה, אחרי שלב הביקורת הגיע שלב הביצוע.
בשביל לגרום למלפגות להבין שביחד עדיף על לחוד צריך להעלות את אחוז החסימה למעל 15%. כיום זה עומד על 2.5%, מה שמספיק ל-2 מנדטים. נכפיל את זה פי 6, יוצא 12 מנדטים. אלו הן שלושת המפלגות הגדולות כיום. אם מפלגות הלווין ירצו להיות מיוצגות הן יצטרכו להתמזג עם המפלגות הגדולות.
נכון, זה אומר ש"עלה ירוק" בטוח לא תיכנס לכנסת בתור רשימה עצמאית, אבל אם היא תתמזג לתוך העבודה, יכול להיות שיבוא היום בו ניקח את תואר המדינה המגניבה בעולם מהולנד, שהחל מהיום אוסרת על מכירת פטריות הזיה.
חשוב לציין ששיטת שתי מפלגות העל פועלת לא רק ארה"ב. גם בצרפת, איטליה, בריטניה, אירלנד ועוד מדינות רבות, קיימות רק שתי תנועות עיקריות המאגדות בתוכן ערב רב של אנשים, המסכימים על נושא עקרוני אחד, אבל חלוקים על נושא אחר. זה הגיוני ואף בריא. מה שלא בריא הוא שכל דרדעק חסר יכולת שלא מגיע למקום ריאלי יקים תנועה משלו בשביל לשמור על הכיסא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
