Object 17-5001
|
| 12/2008
ג'וקר
הפעם האחרונה שהייתי עצוב הייתה לפני כשנה.
זה קרה כששמעתי שהית' לדג'ר נפטר כתוצאה מערבוב של כדורים נגד דיכאון, כדורי שינה ועוד 4 תרופות מרשם אחרות.
רוב הזמן אני פשוט אדיש. לא עצוב או משהו כזה. בגלל צורת החשיבה הליניארית-רציונלית שלי אני מבין שאין טעם להתרגש מכל דבר שקורה, ולכן אירועים שקורים בעולם כמעט לא משפיעים עליי. לא הייתי עצוב או מזועזע כששמעתי על הפיגוע במומבי, לא הייתי שמח כשאובאמה נבחר (לא בגלל שהייתי בעד מקיין, הייתי בעד אובאמה). גם כשזה נוגע לעניינים שיותר קרובים אליי, כמו פטירתו של סבא שלי לפני שנה וחצי, לא מזיזה אצלי הרבה. הוא מת. אין הרבה מה לעשות בנידון. עוברים הלאה.
בגלל זה הופתעתי מהתגובה שלי לידיעה על מותו. עדיין אין לי הסבר למה מכל הדברים דווקא זה השפיע עליי.
זה גם למה יש תמונה שלו בתור הג'וקר בראש הבלוג הזה.
בכל מקרה, קראתי שהוא זכה בתואר 'השחקן הבינלאומי הטוב ביותר' בטקס פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע. לא זכייה שאי אפשר היה לצפות מראש, אבל בכל זאת נחמד מצידם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
