Object 17-5001
|
| 12/2008
ירון פריד, ככה כותבים ביקורת! שמוק
אתמול שודרה תוכניתו החדשה של ליאור שליין "עד הבחירות זה יעבור". זו אמורה להיות תוכנית סאטירית-פוליטית, אבל כמו "משחק מכור", בה שליין הפך לסאטיריקן דה-פאקטו, היא נוגעת בהרבה תחומים בחברה הישראלית, כמו תופעת "האח הגדול", הפסטיגל ועוד.
התוכנית הייתה רחוקה מלהבריק ולזרום, אבל בשביל תוכנית ראשונה סיפקה די והותר רגעים מצחיקים. אמנם הדמיון ל"משחק מכור" היה בולט מדי, בייחוד בקטע בו רינת גבאי (מי זו?) שרה שירי פסטיבל (נדמה לי, לא ממש הצלחתי לעקוב) או בקטע סיפור לפני השינה (עם סינגולדה בליווי על הגיטרה?!), אבל בשיממון הבידורי/סאטירי התוקף את הטלויזיה שלנו בשנתיים מאז ירידת התוכנית הנ"ל ו"הרצועה" בערוץ ביפ, גם "משחק מכור" לייט ומעט מקרטעת זה טוב.
גורי אלפי היה מבריק ומצחיק כהרגלו, אורנה בנאי הפתיעה לטובה, יונתן גפן הזכיר בדיקציה את אסי דיין (למרות שלחץ מדי בנושא קטיעת העצים ע"י המתנחלים בשטחים. אבל לפחות אנחנו יודעים מה הוא יעשה בט"ו בשבט) ושליין קיבל מעט מדי זמן מסך ולא ממש הבריק בזמן שכן קיבל. אולי יהיה רעיון טוב להביא מנחה אחר וששליין יצטרף לפאנל.
הנפילה הכי חזקה הייתה בקטע עם ציפי לבני. במקום לתקוף ולעקוץ אותה (כמו שעשו ב"משחק מכור" בפינה "ישר בפנים" לפני בחירות 2006), שליין שאל אותה על תופעת הפאפארצי, אורנה בנאי עשתה את החיקוי מ"ארץ נהדרת" וגורי אלפי התפלפל לשונית על כך שהיא האישה המועמדת הראשונה לראשות הממשלה (לא הבנתי למה גולדה לא נחשבת).
ברצינות?!
אלו כל הדברים שהצלחתם לחשוב עליהם לשאול מועמדת לראשות הממשלה? יאיר לפיד הצליח להתקיל אותה יותר טוב ב"אולפן שישי". והוא עוד ניסה להתחנף.
בשורה התחתונה, בהחלט לא 'סוגה עילית' אבל הפוטנציאל קיים.
עכשיו אני רוצה להפנות אתכם לשתי ביקורות שקראתי הבוקר, אחת באתר וואלה! של ניב הדס ואחת של ירון פריד ב"הארץ" שהתפרסמה ב"עכבר העיר".
ניב הדס קרא לתוכנית "פיילוט לא מוגמר לתכנית עם פוטנציאל", והביע תמיהה מוצדקת מדוע בערוץ 10 לא עשו עוד כמה פיילוטים בשביל שכלול הפורמט לפני צילום התוכנית הראשונה. אמנם הביקורת לא ממש מתחנפת, ואם לומר את האמת די קשה, אך עם זאת היא נגעה יותר בסימפטום החולי של חוסר הסאטירה והסאטריקנים בטלויזיה הישראלית, במחזור החומרים והכוכבים (מסתבר שנעשו חיקויים של אורנה בנאי וליאור שליין בתוכנית "שבוע סוף" של רשת ביום שישי), אבל בסופו של דבר ביקורת הוגנת למדי שאפשר לסכם במשפט "לתכנית כמו "עד הבחירות זה יעבור" יש מקום בלוח השידורים, אבל לא כמו שהיא נראית כרגע".
לעומתו ירון פריד כתב ישר וברור "כואב כאב פיזי כמה שזה לא מצחיק." אמנם לכל אדם טעם שונה בהומור, אבל הלשון החדה הלא מתפשרת של פריד די זיעזעה אותי. היא החזירה אותי לפוסט שכתב חיים אתגר לפני מספר חודשים בו הוא תהה על קנקנו של אותו ירון פריד ואני חושב שאני מבין למה הוא מתכוון. פריד השתמש במשפט "יש משהו מעורר דחייה ואפילו אימה" בשביל לתאר את הכימיה ואווירת השחרור שחשו חברי הפאנל כשהרשו לעצמם לצחוק אחד מהבדיחות של השני. אני יכול לצטט עוד אבל אני אסתכן בעבירה על זכויות יוצרים, ואת זה אני משאיר לקולדפליי.
נקודה אחרונה שאני רוצה להעלות נוגעת להשלכות של ביקורות כדוגמת הביקורת של ירון פריד. יואב בורוביץ' פרסם באתר ספורט5 (וכאן יהיה המקום להגיד שאפו לבורוביץ' ולרון גורדון על כתבות המגזין המרתקות שלהם) כתבה על התחלופה הגבוהה של מאמנים בקבוצות ספורט. מה שרלוונטי באותה כתבה לעניינינו הוא משפט הסיום "לא נעים לומר, אבל היחידים שבאמת מרוויחים מהתופעה המיותרת והמכוערת הזו הם
אנחנו, עיתונאי הספורט, שמלבים את האש ומוכרים לציבור ספרות זולה על
"מאמנים בסכנה" על בסיס יומיומי."
והרי זה מה שירון פריד עושה עם הקטילה שלו. להזכירכם, את "משחק מכור" קטלו אחרי 2 תוכניות, את "ארץ נהדרת" דרשו להוריד אחרי 4, כל דרמה שמועלת כאן ולא ממציאה מחדש את הז'אנר מיד מוגדרת כתת-רמה. ואח"כ מתפלאים למה יש רק ריאליטי בטלויזיה.
מבקרי טלויזיה צריכים להבין שיש הבדל בין לראות תוכנית בחדר העריכה לבין לראות אותה משודרת בטלויזיה. ולעורך וליוצר אין רצון לשדר תוכנית לא טובה דווקא, אלא הם עובדים עם מה שיש להם. וכמו שלא מבקרים הצגה אלא רק אחרי 30 הופעות, כשהכל מתחבר, צריך לתת גם לתוכנית סאטירה את הזמן שלה.
הרי גם החצי הראשון של העונה ה-4 של "אבודים" סבל מנפילת מתח רק בשביל שביקורת המעריצים תגרום למפיקים ולכותבים לספק את חצי העונה הטובה ביותר בהיסטוריה של הסדרה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
