קן הקוקיה

האותיות הלבנות על הרקע השחור שמנסות להציב את המילים כעובדות בשחור לבן , אכן עשו את שלהן, והעניין העסיק אותי בלי סוף. כל היום רצו במוחי שאלות :

מי עומד מאחורי הקמפיין הזה?

ומדוע?

ולמה אני לא זוכרת את ביבי באופן כל כך גרוע?

כל השלטים האלו נראו בעיניי כהוצאה להורג,  ואף אני, שמגדירה את עצמי כבעלת דעות ימניות , מצאתי את עצמי תוהה בתוכי האם היא אינה מוצדקת.

ואני, שמעולם לא השתכנעתי ושיניתי את דעתי במהלך מערכת בחירות , לרגע מאבדת בטחון בדעותיי האיתנות. וכל זאת משום מה?

חמש מילים פשוטות על רקע שחור וחד משמעי ,כמנסה לרמז על האבל העלול להתרחש בעוד חודשים מספר.

ואם באמת לפרסומי בחירות יש כח, כיצד הם לא עבדו עליי עד כה?

לאחר שכל תעלומת "ביבי? אני לא מאמין לו." נפתרה,  ונגלה לעיני כל העם כי שוב המפלגה עם הכיוון שמופיע רק בשם , אשר אינה יודעת כיצד להחזיק מעמד , תופסת בציפורניים ומשתמשת בכל דרך אפשרית (לגיטימית או לא לגיטימית) על מנת להישאר בתוך התמונה , חזר לי הביטחון , התמונה נראתה לי מוכרת ,והשאלות כבר לא טרדו את מחשבתי. הרי אין לי ספק לגבי מידת האובייקטיביות של שלטים אלו , וכי מדוע ולמה שתהיה ולו מעט תמיכה בין שני גופים אלו?

עד שנחשפה לעיני התמונה הבאה .

האמת שבתחילה היא לא נראתה בדיוק כך. יותר פרצוף , ללא המילה מנהיג  וללא ציון מפלגת העבודה בפינה השמאלית התחתונה . יחד עם זאת - הרבה יותר עלבון.

העלבונות חלקם החזירו אותי לבית הספר היסודי ( חלקם כמדומני החזירו את סבתי לבית הספר היסודי -לא טרנדי, לא סחבק …) אך יותר מכך גרמו לי לאמץ את מוחי ולתהות מי שילם ממיטב כספו בפרסום שלטי חוצות אינסופיים על מנת להעליב ולפגוע באהוד ברק , נציג מפלגת העבודה שממש לא מהווה איום פוליטי (וגם לא איום אחר) על אף אחד, לפחות לא על פי הסקרים עד עתה (בניגוד לביבי נתניהו שבסקרים נראה כי הולך להנהיג אותנו בארבע השנים הקרובות , או לפחות עד הבחירות הבאות).

אך עוד לפני שהצלחתי לענות לעצמי על הקושיה נתגלתה לפניי התמונה המצחיקה ביותר של מערכת בחירות במדינת ישראל (ולא אני לא מדברת על הפרצוף של אהוד ברק על שלטי חוצות) , שאם לא הייתה מצחיקה , היא הייתה מורידה לכמה אנשים דמעות פה ושם.

אף אחד כבר לא מאמין לאף אחד במדינה הזאת.

וזה כבר לא סוד שהציבור לא מאמין לאף הבטחה של אף איש ציבור,

אבל מה שעצוב הוא שבמקום לנסות ולהרים את אמון הציבור בגופים ממשלתיים ,

במקום לחזק את הקשר בין העם לנבחריו,

במקום לשדרג את נהלי השלטון ,

השלטון עושה שימוש ציני ומנצל את חוסר האמון שלנו , לצרכיו שלו .

לשכנע אותנו מדוע כדאי לנו לבחור דווקא באותו מתמודד ? או באותה רשימה ? לשנות את האידיאלים ? לעבוד מעט יותר קשה ולהוסיף ערכים?  – זה כבר פאסה. או איך אומרים את זה היום ? לא טרנדי .

היום מה שכוללת מערכת בחירות הוא מכלול של השמצות וגידופים , שקרים וסילופים , במקום להתעסק ב-יש ,

מתעסקים ב-אין , באין של האחר , כאומרים : העם לא מאמין ? נראה לו במי לא כדאי להאמין.

מעליב , לא ?! ואחר כך מתפלאים מדוע אחוזי ההצבעה כל כך נמוכים?

אז אם לא הספיקו לי מגוון הסיבות מדוע לא ללכת להצביע , הצטרפה אליהן אחת נוספת ואולי אפילו עיקרית.

מהותן של בחירות היא נתינת אמון של הציבור למועמדיו ברשויות ובכנסת , ואם הם לא מאמינים בו ,

ואף משחקים בקושי שלו לתת את אמונו , מדוע שיטרח וייתן להם את קולו ?

ואם שאלתם , אז כן ,אני הולכת להצביע , אבל רק כדי להשתיק את המצפון ולהרגיש שאם הפעם יצליח לנו ,

יהיה לי בזה חלק.