קן הקוקיה

אתם יודעים מה מעצבן אותי ?

מעצבן אותי שכולם יודעים להיות רגישים לכולם , חוץ מלעצמנו...

תמיד היינו טובים בלהתייסר בתוכנו עקב יחסינו אל ה"עם הפליט" (שגם על ההגדרה שלהם כעם יש מחלוקות) השוכן בקרבנו.

תמיד היינו טובים בלרחם, לדאוג ואפילו למחות על העוול שנעשה לפליטים ב"שטחים הכבושים".

תמיד ידענו לקחת את האחריות על עצמנו בלי סיבה , החל מסברה ושתילה, התפרעות החמאס בעזה ועוד .

במקום לתקוף את הרצועה כאשר המטירו קסאמים על תושבי עוטף עזה ושדרות , תמיד עסקנו במיגון התושבים. תמיד העדפנו לא לעורר בעיות , העדפנו להיות פסיביים.

פינינו 22 יישובים מגוש קטיף בחבל עזה בתקווה שזה יעזור,(22 יישובים שהיום ד"א, יותר משלוש שנים אחרי, אין להם פתרון-הומני?!)

העברנו להם מזון ,דלק , מים , חשמל...אתם יודעים מה זה מזכיר לי? בביולוגיה קוראים לזה פרזיטיזם - יחסי גומלין בין שני אורגניזמים בהם אחד מפיק תועלת והשני לא רק שלא מפיק תועלת אלא ניזוק. עד כמה אפשר להיות עיוור?

בוכים על כמות הפלסטינים שנהרגו והם חפים מפשע במבצע "עופרת יצוקה"? כמה יש בינתיים ? 200 ו...?

וכמה אנחנו שכלנו ? במהלך כל הפיגועים והרציחות שרצחו בנו ? למה את זה אנחנו לא זוכרים?

אז אני לא אומרת לשמוח ולצהול (כמו שהם עושים כשהם טובחים בנו ואפילו לא מתביישים בהתנהגותם הלא אנושית) הרי אצלנו בתורה נכתב "בנפול אויבך אל תשמח" (למרות שגם שם זה נכתב על יהודי ולא על נוכרי, בטח לא על כזה שממטיר על יישובינו קסאמים ושאר מרעין בישין...)

אבל אין עניין להתרכז בנפילת האחר , אלא להתעודד בהתחזקותנו,בהצלחתנו ,שהרי אדם מחוייב קודם כל לעצמו , תושב מחוייב קודם כל לעמו.

עצוב לי שאנשים מגנים עליהם, כואב לי שאנשים מעדיפים להשפיל,לרמוס,לדכא חלקים מעמם, עמם בשרם (גם אם לא ירצו להאמין בכך) ולצודד בתמונה המעוותת של מסכנות אותה יוצרים הפלשתינאים, מאשר לפקוח את העיניים ולראות מציאות.

מטיחים בהנהגה כי היא נוהגת בצורה לא הומנית כלפי התושבים ברצועה , אך לא פותחים פה בזעזוע מהתנהגות מחפירה של ירי פצצות לעבר בתים של "חפים מפשע" (או שאולי היום גם שדרות היא התנחלות-לא שהתנחלות היא פשע לדעתי), של התפוצצות באוטובוסים , של ירי לכל עבר במקומות מרכזיים, של דריסה ע"י טרקטורים (שכמובן הופקדו בידיהם על מנת שיעבדו ויפרנסו את משפחותיהם בצורה הומנית ולא על מנת שיהפכו את הטרקטור לכלי הרג בכפיות טובה).

נמאס לי, נמאס לי מהתייפיפות הנפש , נמאס לי מההזדהות עם כל העולם , חוץ מעם עצמנו,

מדוע כשירו לעבר עוטף עזה זה לא זיעזע אותם כמו שעכשיו הם מזדעזעים כשיורים על בתים בעזה?

למה רק כשצה"ל החל להתקיף את עזה התחילו המחאות ?

מכיוון שהם חפים מפשע? לא זכור לי שחפים מפשע היא פרה קדושה בסכסוך הזה...

ממתי נהיינו כל כך "מוסריים"?

ובא לי לצעוק ולהגיד "אמרנו לכם"

אבל אני לא אעשה את זה , כי אני יודעת שזה מעצבן ...