לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קן הקוקיה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2008

חיפשתם צדק ? זה הצדק !


אתם יודעים מה מעצבן אותי ?

מעצבן אותי שכולם יודעים להיות רגישים לכולם , חוץ מלעצמנו...

תמיד היינו טובים בלהתייסר בתוכנו עקב יחסינו אל ה"עם הפליט" (שגם על ההגדרה שלהם כעם יש מחלוקות) השוכן בקרבנו.

תמיד היינו טובים בלרחם, לדאוג ואפילו למחות על העוול שנעשה לפליטים ב"שטחים הכבושים".

תמיד ידענו לקחת את האחריות על עצמנו בלי סיבה , החל מסברה ושתילה, התפרעות החמאס בעזה ועוד .

במקום לתקוף את הרצועה כאשר המטירו קסאמים על תושבי עוטף עזה ושדרות , תמיד עסקנו במיגון התושבים. תמיד העדפנו לא לעורר בעיות , העדפנו להיות פסיביים.

פינינו 22 יישובים מגוש קטיף בחבל עזה בתקווה שזה יעזור,(22 יישובים שהיום ד"א, יותר משלוש שנים אחרי, אין להם פתרון-הומני?!)

העברנו להם מזון ,דלק , מים , חשמל...אתם יודעים מה זה מזכיר לי? בביולוגיה קוראים לזה פרזיטיזם - יחסי גומלין בין שני אורגניזמים בהם אחד מפיק תועלת והשני לא רק שלא מפיק תועלת אלא ניזוק. עד כמה אפשר להיות עיוור?

 

בוכים על כמות הפלסטינים שנהרגו והם חפים מפשע במבצע "עופרת יצוקה"? כמה יש בינתיים ? 200 ו...?

וכמה אנחנו שכלנו ? במהלך כל הפיגועים והרציחות שרצחו בנו ? למה את זה אנחנו לא זוכרים?

אז אני לא אומרת לשמוח ולצהול (כמו שהם עושים כשהם טובחים בנו ואפילו לא מתביישים בהתנהגותם הלא אנושית) הרי אצלנו בתורה נכתב "בנפול אויבך אל תשמח" (למרות שגם שם זה נכתב על יהודי ולא על נוכרי, בטח לא על כזה שממטיר על יישובינו קסאמים ושאר מרעין בישין...)

אבל אין עניין להתרכז בנפילת האחר , אלא להתעודד בהתחזקותנו,בהצלחתנו ,שהרי אדם מחוייב קודם כל לעצמו , תושב מחוייב קודם כל לעמו.

 

עצוב לי שאנשים מגנים עליהם, כואב לי שאנשים מעדיפים להשפיל,לרמוס,לדכא חלקים מעמם, עמם בשרם (גם אם לא ירצו להאמין בכך) ולצודד בתמונה המעוותת של מסכנות אותה יוצרים הפלשתינאים, מאשר לפקוח את העיניים ולראות מציאות.

 

מטיחים בהנהגה כי היא נוהגת בצורה לא הומנית כלפי התושבים ברצועה , אך לא פותחים פה בזעזוע מהתנהגות מחפירה של ירי פצצות לעבר בתים של "חפים מפשע" (או שאולי היום גם שדרות היא התנחלות-לא שהתנחלות היא פשע לדעתי), של התפוצצות באוטובוסים , של ירי לכל עבר במקומות מרכזיים, של דריסה ע"י טרקטורים (שכמובן הופקדו בידיהם על מנת שיעבדו ויפרנסו את משפחותיהם בצורה הומנית ולא על מנת שיהפכו את הטרקטור לכלי הרג בכפיות טובה).

 

נמאס לי, נמאס לי מהתייפיפות הנפש , נמאס לי מההזדהות עם כל העולם , חוץ מעם עצמנו,

מדוע כשירו לעבר עוטף עזה זה לא זיעזע אותם כמו שעכשיו הם מזדעזעים כשיורים על בתים בעזה?

למה רק כשצה"ל החל להתקיף את עזה התחילו המחאות ?

מכיוון שהם חפים מפשע? לא זכור לי שחפים מפשע היא פרה קדושה בסכסוך הזה...

ממתי נהיינו כל כך "מוסריים"?

 

 

ובא לי לצעוק ולהגיד "אמרנו לכם"

אבל אני לא אעשה את זה , כי אני יודעת שזה מעצבן ...

 

 

 

 

נכתב על ידי הקוקיה , 28/12/2008 12:32  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על שאיפות תקוות ואכזבות.


"כל מבט הוא סכין בלב שלך,
כל מבט, סכין בלב.
כל לחישה היא סטירה בפנים שלך,
כל לחישה, סטירה.

הייתי נותן הכל, הכל, הכל, הכל
לא לחשוב יותר, לרגע אחד שקט.
לנשום.
לא לחשוב יותר. לרגע אחד שקט
לנשום.

כל שמועה היא טיפה בים שלך,
כל שמועה, טיפה בים.
כל תקווה מובילה ליאוש שלך,
כל תקווה, יאוש.

כל מבט הוא סכין בלב שלך,
כל מבט, סכין בלב."
(דידי ארז)
 
אולי מישהו פה מוכן להגיד לי באיזה מירוץ כולם רצים בעולם הזה?
מתי בדיוק הייתה יריית הפתיחה ? ואיך זה שאני לא שמעתי אותה ?
 
יש אנשים שטוענים שלפעמים עדיף לא לקוות כדי לא להתאכזב, יש מקרים שאני נוטה להסכים איתם , הכשלון והאכזבה יכולים להיות כל כך מרים.
 אך כדרך קבע זה נראה לי די מנוון , וכי מה שווה הבן אדם בלי שאיפות וחלומות ?!
 
לפעמים יש לי הרגשה שאנשים בעולם הזה ממהרים לאנשהוא ואני פשוט רצה איתם, סתם כי זה הזרם.
גן , יסודי , חטיבה , תיכון , שירות המדינה , לימודים גבוהים , חתונה , עבודה , ילדים ...
ועכשיו אני נמצאת לקראת סוף השירות וצריכה להחליט מה הלאה ...
האמת ? שמרוב תפאורה מבחוץ , אין לי מושג לאן מועדות פניי...
אחרי הכל זאת הפעם הראשונה שאני בוחרת לעצמי את המסגרת שלי ,
והאחריות הזאת מרגישה די כבדה.
 
אבל הגעתי למסקנה , כל מסע גדול מתחיל בפסיעה קטנה ,
גם את העולם הגדול אפשר לכבוש רק ארץ אחרי ארץ ,
אז כתבתי , רשימת דברים שהייתי רוצה לעשות ,
רשימה שתהיה דינמית ,שכל פעם יתווספו אליה דברים, המטרה הבאה , היעד הבא ,
אולי ככה יהיה לי יותר קל , להסתדר בראש , לתפוס כיוון .
ולגבי האכזבות ?
יש בפרקי אבות , פרק ב' משפט שאומר " לא עליך המלאכה לגמור , ולא אתה בן חורין להבטל ממנה"
וכל מילה נוספת מיותרת .
 
הבריחה מההתמודדות , לעוד שנה טיול בחו"ל , לעוד זמן מרוח , היא לא פתרון ,
זה לא מירוץ , ואף אחד לא רץ , אלה החיים, וזהו טבעם,
הרי בסופו של דבר צריך להתמודד face to face  עם המציאות ,
יש כל כך הרבה לחצים , כל כך הרבה דברים להספיק , כל כך הרבה דברים לעשות ולתקן ,
ולפעמים הייתי רוצה , לרגע אחד שקט ,לנשום .
 
זהו , קוקי , ברוכה הבאה לחיים של הגדולים ...
נכתב על ידי הקוקיה , 14/12/2008 14:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אפילו לתומכים כבר קשה לפרגן - בחירות 2009


"אפילו לתומכים כבר קשה לפרגן" – בחירות 2009

 

לאחרונה אני מוצאת יותר ויותר סיבות מדוע לא ללכת להצביע , אם זה כי התעייפתי מהבטחות, אם זה כי מאסתי במכובדים עם חליפות , ואפילו סתם כי שיבצו אותי בקלפי רחוק שדורש ממני להוציא את הרכב.

 

לפני מספר שבועות החלו עיניי לקלוט קמפיין בחירות חדש ומקורי יש לציין, שתופס את העין :

"ביבי? אני לא מאמין לו."

 

 

האותיות הלבנות על הרקע השחור שמנסות להציב את המילים כעובדות בשחור לבן , אכן עשו את שלהן, והעניין העסיק אותי בלי סוף. כל היום רצו במוחי שאלות :

מי עומד מאחורי הקמפיין הזה?

ומדוע?

ולמה אני לא זוכרת את ביבי באופן כל כך גרוע?

 

כל השלטים האלו נראו בעיניי כהוצאה להורג,  ואף אני, שמגדירה את עצמי כבעלת דעות ימניות , מצאתי את עצמי תוהה בתוכי האם היא אינה מוצדקת.

ואני, שמעולם לא השתכנעתי ושיניתי את דעתי במהלך מערכת בחירות , לרגע מאבדת בטחון בדעותיי האיתנות. וכל זאת משום מה?

חמש מילים פשוטות על רקע שחור וחד משמעי ,כמנסה לרמז על האבל העלול להתרחש בעוד חודשים מספר.

ואם באמת לפרסומי בחירות יש כח, כיצד הם לא עבדו עליי עד כה?

 

לאחר שכל תעלומת "ביבי? אני לא מאמין לו." נפתרה,  ונגלה לעיני כל העם כי שוב המפלגה עם הכיוון שמופיע רק בשם , אשר אינה יודעת כיצד להחזיק מעמד , תופסת בציפורניים ומשתמשת בכל דרך אפשרית (לגיטימית או לא לגיטימית) על מנת להישאר בתוך התמונה , חזר לי הביטחון , התמונה נראתה לי מוכרת ,והשאלות כבר לא טרדו את מחשבתי. הרי אין לי ספק לגבי מידת האובייקטיביות של שלטים אלו , וכי מדוע ולמה שתהיה ולו מעט תמיכה בין שני גופים אלו?

 

עד שנחשפה לעיני התמונה הבאה .

 

 

האמת שבתחילה היא לא נראתה בדיוק כך. יותר פרצוף , ללא המילה מנהיג  וללא ציון מפלגת העבודה בפינה השמאלית התחתונה . יחד עם זאת - הרבה יותר עלבון.

העלבונות חלקם החזירו אותי לבית הספר היסודי ( חלקם כמדומני החזירו את סבתי לבית הספר היסודי -לא טרנדי, לא סחבק …) אך יותר מכך גרמו לי לאמץ את מוחי ולתהות מי שילם ממיטב כספו בפרסום שלטי חוצות אינסופיים על מנת להעליב ולפגוע באהוד ברק , נציג מפלגת העבודה שממש לא מהווה איום פוליטי (וגם לא איום אחר) על אף אחד, לפחות לא על פי הסקרים עד עתה (בניגוד לביבי נתניהו שבסקרים נראה כי הולך להנהיג אותנו בארבע השנים הקרובות , או לפחות עד הבחירות הבאות).

 

אך עוד לפני שהצלחתי לענות לעצמי על הקושיה נתגלתה לפניי התמונה המצחיקה ביותר של מערכת בחירות במדינת ישראל (ולא אני לא מדברת על הפרצוף של אהוד ברק על שלטי חוצות) , שאם לא הייתה מצחיקה , היא הייתה מורידה לכמה אנשים דמעות פה ושם.

 

אף אחד כבר לא מאמין לאף אחד במדינה הזאת.

וזה כבר לא סוד שהציבור לא מאמין לאף הבטחה של אף איש ציבור,

אבל מה שעצוב הוא שבמקום לנסות ולהרים את אמון הציבור בגופים ממשלתיים ,

במקום לחזק את הקשר בין העם לנבחריו,

במקום לשדרג את נהלי השלטון ,

השלטון עושה שימוש ציני ומנצל את חוסר האמון שלנו , לצרכיו שלו .

 

לשכנע אותנו מדוע כדאי לנו לבחור דווקא באותו מתמודד ? או באותה רשימה ? לשנות את האידיאלים ? לעבוד מעט יותר קשה ולהוסיף ערכים?  – זה כבר פאסה. או איך אומרים את זה היום ? לא טרנדי .

 

היום מה שכוללת מערכת בחירות הוא מכלול של השמצות וגידופים , שקרים וסילופים , במקום להתעסק ב-יש ,

מתעסקים ב-אין , באין של האחר , כאומרים : העם לא מאמין ? נראה לו במי לא כדאי להאמין.

מעליב , לא ?! ואחר כך מתפלאים מדוע אחוזי ההצבעה כל כך נמוכים?

 

אז אם לא הספיקו לי מגוון הסיבות מדוע לא ללכת להצביע , הצטרפה אליהן אחת נוספת ואולי אפילו עיקרית.

מהותן של בחירות היא נתינת אמון של הציבור למועמדיו ברשויות ובכנסת , ואם הם לא מאמינים בו ,

ואף משחקים בקושי שלו לתת את אמונו , מדוע שיטרח וייתן להם את קולו ?

 

 

ואם שאלתם , אז כן ,אני הולכת להצביע , אבל רק כדי להשתיק את המצפון ולהרגיש שאם הפעם יצליח לנו ,

יהיה לי בזה חלק.  

 

 

 

 

 

 

קוקי.

 

נכתב על ידי הקוקיה , 10/12/2008 15:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  הקוקיה

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להקוקיה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הקוקיה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)