החייייים שלללללללי (:

  פרק 2: ( חדש ))

התעוררתי בהרגשה מוזרה , בד רך היה על עייני .

מלמלתי מילים לא מובנות לא הבנתי מה קורה פה ,

 איפה אני ? למה אני לא על האוטובוס ? ..

שמעתי את קולה של אמא אומר בהתלהבות : " היא התעוררה " .!!

היא מיד נישקה אותי נשיקות רטובות מדמעות .

לא הבנתי על מה המהומה ! התרוממתי מעט פקחתי את עייני אך לא ראיתי דבר .

הבנתי שיש לי תחבושות על העיינים !

לפני שהספקתי לשאול מה קרה ניגשו אל חדרי הרופאים ובדקו את מצבי .

אחרי כמה ד'ק הם הלכו .

" אמא איפה אני  ?, "עניתי בקול חנוק .

" נופר , את בבי"ח " ענתה תוך כדי בכי מתפרץ .

" את עלית על אוטובוס שהתפוצץ על ידי מחבל "

" ממממממה ? :O " נדהמתי .

חשבתי שזה מן סיוווט שאני לא יצא מנו בחיים .!

" הרופאים יבדקו ויראו מה יש לך " היא אמרה .

" אמא. אני יכולה לשאול אותך משהו ? " עניתי בחששנות .

" כל דבר ! " היא התפרצה לדבריי .

" למה יש לי תחבושות על העינים , אני התעוורתי ? " אמרתי .

"אני לא יודעת חמודה . " היא ענתה בגמגום .

התפרקתי על המיטה . חשבתי שאם אהיה עיוורת אני יעשה ניתוח !!!!!!!

" אני רוצה שיבדקו ואם אני עיווורת שיעשו לי ניתוח " צעקתי בקול רם !

הרופאים נכנסו ודיברו איתי על זה שקיבלתי רסיסים בעיינים ושהעיינים שלי מאוד חלשות

הם אמרו שיעשו לי ניתוח שבוע הבא כדי להוציא את הרסיסים מהעיניים !.

יום ליפני הניתוח , ממש בחצות . לא יכולתי להירדם חיכיתי עד הניתוח !

ובאמת הגיעה השעה שבה הייתי צריכה להיכנס לחדר הניתוח !.

הזריקו לי חומר הרדמה לבריד כדי שלא הרגיש כלום במהלך הניתוח .

אחרי כמה שעות התעוררתי בחדר משונה . עם ריחות אחרים .

חשבתי שאני בבית אבל שמעתי מלא אנשים שבאים והולכים במסדרונות .

" אמא את פה " שאלתי בקול חששני שאולי היא בבית .

" כן אני פה איתך , אל תדאגי " היא ענתה בקול עייף .

" היום מורידים לך את התחבושות " אמא אמרה .

חשבתי לעצמי שהתוצאות יהיו שליליות , שאני לא יראהיותר בחיים שלי !

" אמא איזה יום היום מה התאריך  היום " שאלתי  שאלה שביכלל לא קשורה .

" היום יום ראשון ה - 5.6.09 למה ניזכרת בזה פתאום ? " היא התיה הססנית .

לא תיראתי לעצמי שחודש עבר כל כך מהר ואיך הוא עבר כל כך מהר. רק לפני כמה ימים

שנסעתי לקניון לקנות לאמא מצרך חסר היה אז התאריך 10.5 כמה זמן ישנתי ?

" אמא , איך זה יכול ליהיות , הרי ב-10.5 אני הלכתי לקניון ואז קרה מה שקרה " חששתי .

"את ישנת המון זמן , נופר . את התעוררת אחרי שלושה שבועות " אמא ענתה .

ובדיוק הרופאים נכנסו כדי להוריד לי את התחבושות .

הם כבר הורדו 3 ליפופים וכמעט הם ראו את קצה התחבושות .

לפני שפקחתי עיינים הם אמרו לי " כשתיפקחי את העיניים לאט לאט

תגידי לנו  אם את רואה משהו "

לאט לאט פקחתי את העיינים .

" את רואה או לא " שאלה אמא בהתרגשות וסקרנות !!!!!!!!

*המשךךךך יבווווווווא !*