אפור שחור

מאחורי גבעות של חול

חום השמש ורוחות געגועים

ומלפני כמו אתמול

פרח מוקף בבניינים גבוהים

ובמקום אחד נמצא הלב ובשני הנפש

משוטט ומחפש

רגעים של שקט

רוצה לחזור לרוחות וחום השמש

אך לא יכול לחזור ולא יכול להישאר

כמה זמן עוד תשאר פתוחה הדלת

כמה זמן עוד אוכל להסתתר

אולי עדיף לי מהכל לברוח

מעדיף כבר את עצמי לשכוח.

מדברים אך לא שומעים,

רק על עצמם חושבים,

שקועים בעולמם,

הריק והקטן,

חושבים שינצחו הם את הזמן,

הרי חכמים הם מכולם,

נראים כמו עוורים,

לא רואים ולא שומעים,

אך בכל זאת הם שמחים,

האם אלו החיים?

קבלתי מתנה

של ידע וחוכמה

אולי זוהי קללה

של בדידות איומה

כוח אמיתי נמצא במחשבה

אך האחוריה מסתתר גם

כאב של אכזבה

כמה שתברח לא יעזור

גם אם תשתכר זה לא ישמור

כי בסוף שתתעורר

תמצא את עצמך באותו בור

שבו ניסית את עצמך לקבור

עוד פעם אנשים

עוד פעם החיים

ועכשיו ההפתעה

בדידות ואכזבה