היי, הפרק של היום יהיה כפול בגלל שאמרתי שאם יהיו 10 מגיבים אני אעשה כפול, בWord זה לקח לי 3 וחצי עמודים!
המגיב ה10: ינואר
***
***כעבור חצי שנה***
"קול ישראל מהשעה 8 בבוקר, מבזק חדשות מזירת המלחמה."
אמרה כתבת החדשות בזמן שישבנו באוטו- אבי, אמי, מאיה ואני.
היינו בדרכנו לשדרות, באנו לאסוף את המשפחה שלנו מצד אבי. הם החליטו לעזוב את ביתם שנהפך למן מזבלה ישנה.
לאבי יש ג'יפ, כך שהוא יכל לאסוף את כולם- תמר, לירון, גל והוריהם- רם וסיגל. ואנחנו באנו איתו.
***
הגענו לפתח הבית שלהם, גל כבר הייתה בחוץ, היא ישר רצה לראות את מאיה, והרי, היא עוד לא הכירה אותה.
"איזה חמודה, בת כמה היא?" שאלה אותי גל בזמן שהורי העמיסו את חפציהם של רם וסיגל.
"בת חצי שנה בערך.." עניתי לה.
"שלום מור!" חייך רם בעודו מרים את גל. "מה חדש? ציונים חדשים?"
"לא משהו מיוחד," אמרתי לו.
רם היה אחיו של אבי, וכמובן שהכיר את סבי, הוא היה היחיד שידע על הכוחות של סבא שלי, אך לא ידע שהם עוד לא בידי...
כולנו נכנסנו לג'יפ, התיישבנו בצפיפות רבה: מאיה ישבה על אמי מקדימה,
בשורה השנייה ישבו רם, סיגל ולירון, ואני נדחסתי בשורה השלישית עם תמר וגל. בדרך דיברנו על המצב בארץ, על התקיפות של צה"ל ושל חמאס.
סיגל סיפרה לנו שבקושי ישנים בלילה, מפחדים שתהיה אזעקה והם לא יתעוררו..
לירון כל הדרך ישבה על משקפי הטייסים הגדולות שלה, מאחורה, זה היה נראה כאילו היא יצאה ממן מסלול דוגמנות, היא לבשה מותגים והתנהגה כמו גבירה.
מאיה שתקה כל הדרך, לדעתי היא הבינה שהיא רק תפריע, היא נתנה לנו לשמוע את מבזק החדשות בשקט:
"אנו נמצאים כרגע על הקו עם כתב החדשות יוסי כהן בדיווח מאשדוד:"
"שלום יונית, כרגע דיווחו לנו על 40 נפגעים, שניים מהם במצב קשה, וחייל אחד מהם כבר לא איתנו." בשר יוסי ליונית. "ההתקפה הקרקעית הולכת חלק חוץ מזה. אנו מקווים שיהיה יותר טוב."
"והנה הכתבת ענת בר אור מבאר שבע מדווחת:"
"היום, עד עכשיו נפלו אצלנו 3 גראדים, אנשים מבוהלים מעט, אך כולם בתקווה שיהיה טוב יותר, כרגע יש כאן 10 נפגעי חרדה, ואין נפגעים פיזית בכלל."
המבזק נגמר.
***
"ווואו וווואוו!!!!" הפתיעה האזעקה. היינו בסביבות באר שבע..
"אבא!" צעקתי. "זו האזעקה!!"
"להירגע!" צעק רם, "בואו נצא מהר מהמכונית! יש מרחב מוגן במפעל הזה."
רם הצביע על מפעל לשוקולד.
יצאנו מהאוטו לעבר המפעל, נכנסנו לתוכו.
"אפשר להכנס לחדר המוגן?" שאל רמי בזריזות עובד זוטר שנבהל גם הוא.
"כן, בואו אחרי." נבהלנו כולנו, מאיה בזרועות אמי, בוכה, גל בזרועותיו של רם,
אבי חיבק אותי, וסיגל אחזה בידיהן של לירון ותמר.
רצנו לחדר המוגן.
הצטופפנו שם כמו סרדינים, שמעתי קולות של פעוטים בוכים, אנשים עוברים ולא מפסיקים לדרוך עלי..
שמעננו פיצוצים "בום! באם!!" בחיים שלי לא חשבתי שאני אשמע כאלה פיצוצים, ולא מהטלויזיה!
התיישבתי על הרצפה, פחדתי..
"גל, זה מה שאתם עושים כשיש פיצוצים?" שאלתי אותה, הייתה חייבת לדבר עם משהו, והיא נראתה לי האופצייה היחידה. מאיה ישנה בחיק אמי שהייתה עסוקה בלדבר עם סיגל ואבי על המצב הנורא, לירון עסקה בסידור הציפורניים, תמר שחקה בטלפון שלה ורם? רם נראה כאילו היה בעננים, לא יודעת למה..
"כן.." נשמעה לחישה בקול מבויש. "כל פעם רצים למקלט הקרוב.."
"וזה מפחיד?" שאלתי בהיסוס.
"מאוד," היא ענתה לי, "יש לנו רק 15 שניות לרוץ למקלטים ואנחנו מפחדים להפגע..." היא חייכה חיוך עצוב.
"אז את שמחה לעבור לרמת גן?" שאלתי שוב, מחוייכת.
"מאוד!" היא חייכה גם. "רק חבל שאנחנו צריכים שוב פעם לסבול מקסאמים.."
"לא נורא, זה האחרון.." אמרתי לה. היה קשה לדבר בתוך כל ההמולה הזאת.
פתאום נשמע קול נפץ אדיר! בוווום!
כל המקלט רעד, תינוקות התעוררו ובכו, וילדים קטנים יבבו..
נפלתי בחוזקה על רצפת המקלט המחוספסת, נפצעתי.
"מור! את בסדר??" אבי ניסה להקים אותי מהרצפה. "את יכולה לקום?"
"אה... אני לא יודעת.. לא חושבת.." בכיתי.
***
נשמע הצלצול לסיום המתקפה.
אבי ורם הרימו אותי בידיהם, אחד החובשים של האמבולנס חבש את הברכיים שלי ועזר לי להכנס לג'יפ של אבי.
המשכנו לנסוע, עברנו את טווח המלחמה.
בדרך עצרנו לאכול צהרים במסעדה איפה שהוא ברחובות..
***
הגענו הבייתה, בזמן שהיינו במעלית בדרכנו לקומה ה20, חשבתי על מה שהורי אמרו לי אתמול, אחר הצהריים..
"מור!!" הם קראו פה אחד.
"אני כבר באה! צעקתי מחדרי.
"מור," אמרה אמי, "את יודעת שדוד רם, דודה סיגל ומשפחתם גרים בשדרות?"
היא שאלה אותי.
"כן, אז?" עניתי.
"אז אנחנו נסע להביא אותם אלינו!" חייך אבי.
"אהה.. יופי, אבל איפה הם ישנו?"
"כן, אממ... בדיוק מה שרצינו לומר.." אמרה אמי בבושה.
"רם וסיגל ישנו בסלון,
תמר תישן בחדר עבודה, ו.."
"ואיפה לירון ותמר ישנו?" קטעתי אותה.
"הן ישנו בחדר שלך.." אבא שלי בישר לי...
"אבל.. אבל מה איתי?" שאלתי. "אתם לא תשימו אותי בחדר של מאיה! נכון?"
"לא חשבנו שאת כל כך שונאת אותה.." חייכה אמי. "את תשני עם מאיה, את יודעת, היא לא בוכה בלילות..."
"אבל.. היא הולכת לישון ב19:00, אני אעיר אותה לא?" שאלתי..
"לא," אמר אבי. "את תתאמני לעשות הכול בשקט, את לא תעירי אותה.."
"אוף.." רטנתי.
"ועכשיו תלכי לחדרך בכדי לפתוח את המיטה, לסדר ולהעביר את הדברים החשובים לך לחדר של מאיה."
מאוד התעצבנתי.. אני מבינה שצריך לעזור למשפחה, אבל.. שלירון ותמר ישנו אצל מאיה, עכשיו אסור להרעיש בבוקר, בצהרים ובערב! זה נורא!
***
עזרתי ללירון ותמר לשים את חפציהם בחדר שלי,
הן כבר כמעט גמרו לסדר..
כל הסלון שלנו היה מלא במזוודות..
היה בלאגן. הלכתי לחדר של מאיה, לשחק איתה. בטח היא הרגישה שאף אחד לא מתייחס אליה היום, שכן, הורי עסקו בלארח את סיגל ורם.
"מאיה!" הרמתי אותה.
"עם המזל שלך תיזהרי שאני לא אפול!" היא צעקה בקול חמוד..
"מה, את לא בוטחת בי?" עשיתי פרצוף עצוב.
"לא!" היא חתמה.
"מצחיקה.." חייכתי..
"את יכולה לשחק איתי בכדור?" היא שאלה.
"בוודאי!" צחקתי, הבאתי כדור מאחד המדפים בחדרה ושיחקנו.
***
אכלנו כולנו ארוחת ערב: ספגטי עם רוטב עגבניות.
תמר סיפרה לנו על החיים בדרום.
אני אוהבת את תמר, היא מאוד נחמדה, לעומת לירון,
לירון בקושי ישבה איתנו, היא גם לא אכלה ספגטי, היא בקשה סלט.
כל הארוחה היא דיברה בטלפון עם החבר שלה שגר ליד אשדוד, הם קבעו שמחר הם יגיעו שניהם לקניון איילון לסרט, כי ממילא הם לא לומדים.
גל גם דיברה הרבה, גם אותה אני אוהבת, מחר היא תבוא ללמוד בבית הספר שלנו, המנהלת אמרה שמי שמארח אנשים בדרום יכול להביא אותם אל בית הספר, אני אביא את תמר.
***
הלילה הגיע, הלכנו לישון, נכנסתי בשקט לחדר של מאיה (ושלי אופן זמני)
ושכבתי על המזרון, לא נרדמתי...
"פססט, מור?" שמעתי לחישה, "את עוד ערה?" זה היה רם.
"כן." לחשתי.
"אני צריך לדבר איתך." הוא אמר.
"זה לא יכול להדחות למחר?" שאלתי חצי מנומנמת.
"לא!" הוא צעק מן צעקה כזאת בלחישה..
"אני באה." יצאתי מהחדר למטבח.
"אני יודע שהכוחות של סבא לא בידייך." הוא פתח בשיחה.
"איך?" שאלתי.
"רואים שאת לא אותו דבר, תסתכלי על הברכיים שלך.." הוא הרעיף מבט אל עבר הברכיים שלי.
"אהה.." הנהנתי.
"אז מה קרה?" הוא שאל, מסוקרן.
"אממ.. פשוט מאיה, היא הייתה פגה ו.."
"והעברת לה את הכוחות?" הוא קטע אותי.
"האיזה הכוחות העברת ולמי?" משהו שאל מאחורינו, זו הייתה לירון.
היא לבשה פיג'מת פלנל על ציור של חתולה בצבע בז'. היא שילבה ידיה, ממתינה לתשובה.
אני ורם קפאנו מהפתעה, או מחשש ובלבול.
"סבא." היא לחשה, והחלה לפסוע במסדרון לחדרי.
***
אני אקשר את הפוסט לנושא החם, אני מקווה שתהאבו ושתגיבו..
ועכשיו, השרביט:
ינואר העבירו לי את השרביט!
החוקים הם:
לתת קישר למי שהפנה אותכם.
לציין 7 דברים שקוראי הבלוג לא יודעים עליכם.
לתת 7 קישורים לבלוגים אחרים.
להודיע ל-7 הבלוגרים/ות על הקישור שעשיתם עליהם ע"י תגובה בבלוג שלהם.
לכתוב פוסט בנושא ולציין בו את הכללים הנ"ל אצלכם.
7 עובדות שלא ידעתם עליי:
1. לאחותי באמת קוראים מיה (זה כמו מאיה, רק בלי א', למי שלא הבין..)
2. אני מכורה קשות לפטיטו...
3. מעולם לא היה לי בלוג עם יותר מ300 כניסות
4. עד לפני שבועיים הייתי בדיאטה (בריאה!) ועכשיו אני שומרת על משקל 40.6 (גאה, גאה!! 
)
5. אני אולי לא נוטרת טינה אבל אני מסוגלת לזכור דברים שפגעו בי במשך הרבה זמן..
6. פעם, (וקצת היום.. [מובכת..] 
) הייתי משחקת בזה שאני כאילו שחקנית בסדרת מתח מצליחה וככה הייתי יכולה להעביר שעות שלמות, לבד!
7. יש לי מין ברדלס- בובה שקיבלתי בגיל כמעט 6. מהיום שקיבלתי אותה לא הצלחתי להרדם בלעדיה, ויש לה שם ממש מוזר- קוראים לה מרמור.. אפילו חגגתי לו יום הולדת לא מזמן... (20/11, תזכרו!)
זהו: אני מעבירה לבלוגים הבאים (מדפדפת במועדפים שלי.. אהמ, אהמ..):
sneakers בלוג באנרים,כפתורים ואייקונים.
Simple H & D
פיקסל עזרה ועיצובים
פיצ'פקעס פיקסלים
קראנצ'י-עזרה ועיצובים•
פשוט בלוג..
וזהו, אן לי יותר למי להעביר,
כך שהמגיב הראשון בפרק יקבל את השרביט..
3>> מורוצ'..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
