למה אני לא יכול פשוט להעילם, להשכח מראשם של כולם, להעילם מהזיכרנות של כל אדם שאי פעם פגשתי? למה זה תמיד אני? איך זה שתמיד אני יושב בצד ומביט על המעשים הטיפשיים שעשיתי, ותמיד אני יוצא אשם. למה אף פעם אף אחד אחר אשם, למה אני לא יכול להיות כל אחד אחר. כבר הבנתי, ששם יהיה לי הרבה יותר טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
