| 12/2008
שאלון מה אתה רוצה להיות כשתהייה גדול? פסיכולוג/סופר/סוציולוג/פילוסוף
מה אתה עושה כדי להשיג את זה? לומד
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים? בצבא
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים? דירה שכורה בת"א, מתפרנס ממלצרות כדי לשלם את השכ"ד והשכ"ל.
מה יקרה אם לא תצליח להגיע למטרות שלך? מה אמור לקרות?
האם תרצה להתחתן? אני לא בטוח
מדוע להתחתן? בגלל כסף או אהבה? אהבה.
כמה ילדים אתה רוצה? במידה וכן אז שניים, בן ובת.
האם תהיה לך חיית מחמד? איזו? חתול ג'ינג'י/שחור. יקראו לו זליש.
| |
מוזיקה
ז'אנר הטריפ הופ התפתח בבריסטול
שבאנגליה בסוף שנות ה80 ותחילת שנות ה90.
מקור שם הז'אנר הוא, טריפ מילה המתארת
את ההשלכות בסמים או פטריות הזייה, ובמילה 
הופ אשר מציין את הקשר למוזיקה היפ הופ שבדיוק התחילה לפרוץ באותו הזמן
בעיקר באמריקה. הדמיון העיקרי בין מוזיקת הטריפ הופ למוזיקת ההיפ הופ היא במקצבים
למרות שסגנון השירה או הגשת המילים שונה לגמרי תוכן המוזיקה שונה לגמרי ולחנים
שונים לגמרי.
ז'אנר הטריפ הופ הוא ז'אנר שקט אך בנוי
על קצב מסויים, ההרגשה שהוא נוטה להעביר היא הרגשה אפלה ומלנכולית בדר"כ. האמנים
מבריסטול שבעצם היו "אחראים"לפיתוח הז'אנר ומשמשים כאמני מפתח הם מאסיב
אטאק (Massive Attack) וטריקי
(Tricky) מבריסטול ופורטיסהד (Portishead)
מהעיירה פורטיסהד.
מקור הסיגנון הוא בהיפ הופ הקצבי, בדאב (המורכב
מרוק פסיכודלי, רגאיי וסקא) ואסיד ג'אז (שהוא סגנון ג'אז שמשלב סואל וFאנק).
הטריפ הופ הוא בעצם ז'אנרים רך, אפל,
מלנכולי ושקט יחסית שמושפע מסגנונות מרכזיים בשנות ה90 וה80, הרכבת מוזיקת הטריפ
הופ היא יחסית מסובכת ויש לה סאונד מיוחד שעד תקופה מסויימת רק ההרכבים המצוינים
לעיל השתמשו בו. סאמפלר ומכונת תופים ה הכלים המרכזיים  ליצירת הטריפ הופ
כל כלי אדח אשר עולה בדעתכם יכול לשמש
ליצירת טריפ הופ (הכלים הנלבים בדר"כ הם  קלידים וכלי מיתר, אבל גם היו פרויקטים ששילבו
חצוצרות.
ז'אנר ההארדקור התפתח בארה"ב בסוף
שנות ה70 ותחילת שנות ה80 בעיקר בניו יקרו ווושינגטון.
שם הז'אנר המקורי הוא הארדקור – פאנק,
משעמע פאנק "קשוח" וחסר פשרות, ז"א גרסא כבדה וברוטאלית וולגרית
יותר מהפאנק הרגיל. אמני המפתח של הז'אנר הם בלאק פלאג (Black
Flag) מלוס אנג'לס, באד בריינס (Bad Brains) מוושינגטון ומינור ט'ריט (Minor Threat) מקליפורניה. ההארדקור מאופיין
בשירים קצרים יחסית אגרסיבים וברוטאלים, מהירים ובעלי קצב די אחיד.
הז'אנר הוא בעצם סוג של הקצנה של ז'אנר
הפאנק רוק שהיה די נפוץ אז בארה"ב. הסאונד שלי די נקי אך עדין קיימת מסורת
בחלק מהלקות לתת סאונד מחוספס טיפה. את ההארדקור כמו רוב סגנונות הפאנק, הרוק או
המטאל ניתן ליצור בעזרת הכלים הבסיסיים שהם גיטרה חשמלית באס ותופים, הז'אנר
מאופיין גם בעבירת אקורדים מאד מהירה וחדה. הנושא העיקרי הלירקיות הז'אנר הוא מרד,
יציאה נגד הפוליטיקה התנגדות לממשל (דבר שמחזק את הקשר אף יותר לפאנק) למרות
שבשנות ה2000 התחיל ז'אנר חדש בתחום ההארדקור אשר נקרא בעברית "הארדקור נוצרי"
(Christian Hardcore).
ז'אנר הפרי ג'אז (או ג'אז חופשי בתירגום
לעיברית) הוא ז'אאנר אוונגאדי, תת ז'אנר של 
מוזיקת הג'אז
התפתח בשנות ה50 וה60 של המא ה20. ז'אנרי
המפתי שלו הם הארד בופ וג'אז מודלי. המטרה העיקרית של הפרי ג'אז היא לשבור כל חוק
מוזיקלי שהיה קיים עד אז בקשר להרמוניה, מלודיה וסולמות מוזיקליים. הדבר היחיד
שהיה קבוע בפרי ג'אז הוא הקצב: השירים ביו מתחילים מקצב אחיד ואז המאפיין הג'אז
העיקרי, האינסטרומנטציה והאילתור. הז'אנר אשר התפתח אז אך ורק בארה"ב ורק על
ידי אמנים אפרו – אמריקניים שהם ג'ון קולטריין (John
Coltrane) אשר הוא בגלל אחד מאבות הג'אז האוונגארדי, המוזיקה
האוונגרדית והאומנות האוונגרדית בכללונחשב לאחד מאמני הג'אז המשפיעים ביותר על המוזיקה
בכללותה. ואורנט קולמן (Ornette Coleman) אשר ממש פיתח את הז'אנר בשנות ה60 לאחר שהז'אנר "מת" לקראת
סוף שנות ה50 עד תחילת שנות  ה60. הז'אנר משלב
בתוכו בעיקר כליפ לא הרמונים (באס, סקסופון או כלי נשיפה אחרי למיניהם ותופים).
אם תוכלו, בבקשה לחצו על "המלץ על הקטע", כי זו באמת השקעה.
| |
מהמרחקים את הפוסט הזה אני מקדיש לשני, שסופסוף גילתה את הכישרון האדיר שלה.
http://www.youtube.com/watch?v=-yfnrQQ2LMI
והים לא נרגע רק גאה וגאה את אוספת לאט את גופך אנשים שפגשת שהיו בשבילך ובן רגע נשארת מול צילך
את היופי שלך את הקסם שבך לא תוכלי לחלוק עם כולם הסתכלי מסביבך תאהבי את עצמך ושמרי את נפשך לעולם
מהמרחקים שאת בורחת לא ידעו דרך חזרה שם את הולכת לאיבוד במנהרה, בלי מטרה
והשחקים הם הגבולות אל תיעלמי במצולות כי אין תשובה טובה לכל השאלות
הוציאי עכשיו מגירות מליבך ורוקני רגשות משומשים אולי תמצאי את אושרך את כוחך שקברת עם הזמן בשנים
מהמרחקים שאת בורחת לא ידעו דרך חזרה שם את הולכת לאיבוד במנהרה, בלי מטרה
והשחקים הם הגבולות אל תיעלמי במצולות כי אין תשובה טובה לכל השאלות
שאלות...
קחי עכשיו את אושרך את כוחך ורוקני רגשות משומשים הסתכלי מסביבך תאהבי את עצמך ושמרי את נפשך
| |
הדברים שממלאים לי את הiPod
The
Dillinger Escape Plan:
Calculating
Infinity
Miss
Machine
Ire
Works
Fantomas:
Fantomas
Delirium
Cordia
The
Director's Cut
Suspended
Animation
Millennium
Monsterwork, Live: New Year's Eve 2000 (With The MELVINS)
Glassjaw:
Everything
You Ever Wanted To Know About Silence
Worship
And Tribute
Hybrid:
The
8th Plague
Incubus:
Make
Yourself
S.C.I.E.N.C.E
ISIS:
Panopiction
Jhon
Zorn:
The
Dreams
Voices
In The Wilderness
Melvins:
Houdini
Mr.
Bungle:
California
Nachtmystium:
Assassins:
Black Meddle Pt. 1
Naked
City:
Absinthe
Grand
Guignol
Radio
Hertic
Leng
Tch'e
Torture Garden
Pig
destroyer:
Phantom
Limb
Terrifyer
Tool:
Lateralus
10,000
Days
Underoath:
Lost
In The Sound Of Separation
Unexpect:
In
A Flesh Aquarium
| |
"תעשה טובה, תלביש על עצמך חיוך וצא כבר"
אמא שלי לא אוהבת שאני מתלבש בצבעים
כהים או מתים, אמא שלי חושבת שהכלח צריך להיות צבעוני. אם יש לכם אמא מבוגרת יוצאת
מרוקו שלא יודעת להתשתמש במחשב וחושבת שנעליים של "הלב בכחול" הן
צעירות, אתם כנראה מבינים אותי, במידה ואין לכם במידה מסיויימת הרבחתם משהו.
אני לעומת אמא שלי חושב שהצבעים המתים (לבן,
אפור, שחור) הרבה יותר יפים, ויתר על כך, הם הרבה יותר מחמאים לי, אבל אמא שלי
חושב שאני צריך ללבוש מה שאנשים חושבים שיפה לי, לא מה שאני חושב שמתאים לי. הפוסט
הוא לא נגד אמא שלי, הוא נגד הפוזה שתקפה הרבה אימהות בזמן האחרון. הגישה הצבעונית
לחיים, ולא אני לא אומר שלא צריך צבע בחיים, אני פשוט חושב שאם כל החיים שלנו היו
בצבעים בוהקים ומסנוורים, וכל הזמן היינו רק שמחים ואופטימיים, החיים שלנו לא יהיו
יותר טובים, הם פשוט יהי יותר רקובים וחסרי טאקט. ובמידה מסויימת גם די צבועים...
אני לא אדם שמחפש דברים יפים ללבוש
ולהתהדר בהם, אני מעדיף חולצות טירקו לפעמים עם הדפס של האפי טרי
פריינדס לפעמים עם הדפס של אלבום ולפעמים עם סתם משפט שנון.
הרבה פעמים מצאתי את עצמי בסיטואציה בה אני עומד מול נראב בחנות
בגדים עם חולצה שמשפריצה כאב בעיניים מרוב צבעיםשלא קשורים אח לשני ואמא שלי אומרת
לי שהיא יפה ושהיא מתאימה לי בדיוק רק בשביל שמתי שיבואאו אורחים והיא תראה להם את
הארון שלי, הם יחשבו שאני ילד שכל החיים שלו שמחה וששון וכל וחיי אני צוהל פוסע
ומדלג בשבילי שושנים ורדים. אני גם לא טיפוס חייכן במיוחד, לא בגלל שאני "ילד
דיכאוני" או סתם מדוכדך ועצוב, אני פשוט לא אוהב את הפנים שלי עם חיוך, ומאד נדיר למצוא בתמונות נעם חיוך
אמיתי, ואפילו יותר מזה עם חיוך ואמיתי וחשוף שינייםודווקא ךדעתי יש לי חיים מאד
טובים, שלפחות לי מאד נח איתם. נח לי עם זה שאני לא מחייך הרבה, נח לי עם זה שאני
לא מתהדר, נח לי עם זה שאני לא צבעוני ונח לי עם זה שאני לא צבוע.
נח לי עם מי שאני. הרבה יותר נח לי עם מי שאני מאשר מה שאני רוצים שאני איהיה.
וחברים טובים שלי יעידו עלי שאני מאד
מצחיק ואני ילד מאד רבגוני, אבל אני רבגוני מבפנים.
פעם חבר בא אלי ואמר לי: "יחסית
לילד שאוהב להצחיק ולעשות דאחקות, אף פעם לא יצא לי לראות אותך מחייך", זה
משפט שמשום מה, הערכתי מאד, ילד שהסתכל פנימה ולא הבין מה שונה מבחוץ והעז לשאול. הגישה
שלי לחיים עשויה להיות טיפשית ואני מנסה להעביר כאן מסר לאנשים המבוגרים יותר
שיקראו את הסלוג הזה איי פעם:
תפסיקו לחשוב שאם אני אלביש על עצמי חיוך
הכל יסתדר! ! !
כי זה פשוט לא ככה
| |
לדף הקודם
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
2Vicarious מין: זכר
|