הימים עכשיו חולפים לאט במיוחד ואני כבר לא בטוח אם אני מעדיף חופש או לימודים סמסטריאלים רגילים.
אל תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה בהתבטלות ולשחק במשחקים שכבר סיימתי בעבר.
אבל בנקודה כלשהי גם ההתבטלות מתחילה לעייף, המשחקים נגמרים והחשק לשחק בהם יתעורר שוב רק
לאחר כמה חודשים טובים אם בכלל.
היום היה יום קשה במיוחד מבחינת הכלומניקיות. קמתי ב11 ולאחר טקס ארוחת הבוקר שבו
אני אוכל ארוחת בוקר ולא מדבר עם אף אחד (אני לא טיפוס של בקרים) מצאתי את עצמי מנסה לשרוף זמן.
הלכתי למחשב ופשוט התחלתי לגלוש בכל מיני אתרים מפגרים ולו רק כדי שהשעון יזוז קצת מהר יותר.
האבסורד הוא שאני שורף זמן כדי שאני אוכל לשרוף את הזמן מהר יותר בערב, וזה כדי שהיום יגמר מהר
וההבא יתחיל. אבל מה יהיה בהבא? כלום! מבינים את האבסורד? זה מעגל של שיממון.
למעשה, הדבר היחיד שעשיתי בימים האלה שבאמת נהנתי ממנו (לא כולל להפגש עם חברים) הוא לקרוא
את הספר שלי של קינג שקיבלתי עוד ליום הולדת 18 וסוף סוף חזרתי אליו ואני בקצב טוב.
בשורה התחתונה, אני משועמם. משועמם מאוד אפילו. שיעמום מוביל לשביזות, אז אני גם שבוז.
בפוסט הקודם התלהבתי והייתי מבסוט שהלימודים על סף סיום ועכשיו שהחופש עומד להגיע אני יכול לעשות מה שבא לי. אבל אתם יודעים מה? החופש פה...ואין לי מה לעשות.
משהו חייב להשתנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
