לעיתים נדירות קורא שסרט משאיר עליי רושם כזה שאני חושב עליו לעומק גם לאחר סיומו.
נכון שכתבתי כבר כמה ביקורות משלי על סרטים שונים, אבל הסיבה שעשיתי זאת היא כיוון שבכל סרט שכזה היה משהו מיוחד שהצלחתי (לדעתי) להבין ולהעריך כחובב קולנוע וכאדם רגיל. בין אם זה ההרגשה הנעימה והבלתי מוסברת שהסרט משרה לך בכל רגע (פורסט גאמפ), התסריט המבריק (ממנטו), האפקטים (קינג קונג החדש) או כל דבר אחר. אבל אם לומר את האמת, קשה למצוא סרט שהדבר הייחודי בו הוא המסר העמוק שהוא משאיר לצופה. מסר שיכול לטמון בתוכו משמעויות שונות וסותרות, תלוי מי צופה בו.
"דרמה. סיפורו של צעיר ניאו-נאצי אלים, החוזר בו מדרכו הרעה לאחר שחייו כמעט נהרסו.
כעת, הוא מנסה להציל את אחיו הצעיר ולמנוע ממנו גורל דומה".
תיאור של הסרט-אזהרת ספולרים(בכל זאת כדאי לקרוא)
הסרט משלב אירועים מההווה ומהעבר ומקשר ביניהם בנקודות שונות. בגדול, יש לנו את השחקן הראשי "דרק" שנשלח לכלא לאחר שהרג 2 "כושים" שלא יכלו לסבול את התבוסה המוקדמת שלהם לכנופיה הנאצית של דרק והחליטו באותו הלילה לגנוב את המכונית שלו. אחיו הצעיר של דרק, דני, רואה את המתרחש וצועק לאחיו שיוצא ובזעם מצליח להבריח את רוב ה"כושים" (שגונבים את מכוניתו) וכמו שאמרתי הורג 2 מהם. המשטרה מגיעה ועוצרת אותו, הוא נשלח לכלא לשנתיים. זוהי נקודת המוצא של הסרט. מכאן ואילך הסרט מעביר מסרים חברתיים כבדים מאוד באמצעות פלאשבקים שמראים את דרק (לפני שנשלח לכלא) מטיף על "הכוח הלבן" לניאו-נאצים חדשים (או ניאו-ניאו-נאצים) לפני שהם נכנסים לחנות כל-בו המנוהלת על-ידי קוריאנים, איספנים, שחורים (כל אלה ש"הורסים את המדינה וגונבים את מקומות העבודה של אזרחים אמריקאיים לבנים הגונים") ומתחילים פשוט להרוס אותה ולהתעלל בעובדים. פלאשבק אחר מראה ויכוח בין דרק וחברתו הניאו-נאצית לבין המשפחה שלו ובעיקר בין הגבר ה"יהודון" שאימא של דרק הכניסה לבית שלהם והיא כביכול בקשר איתו עכשיו. הויכוח יוצא לחלוטין משליטה כאשר הם מתחילים לדבר על הידיעה האחרונה בעיתון לגבי "חבורת רעולי פנים שפרצה לחנות וגרמה נזק לרכוש ולבני אנוש" שמתרחבת לויכוח כללי לגבי גזענות, אנטישמיות, זכויות "מיותרות" למיעוטים ועוד דברים כבדים. הויכוח מסתיים בצעקות ולבסוף דרק מוריד את החולצה, מצביע על הקעקוע של הסמל הנאצי שיש לו, ואומר ליהודון בחיוך "See this? This means youre not welcomed here". הפלאשבקים הכי משמעותיים הם ללא ספק תקופת שהותו של דרק בכלא-נקודת המפנה בסרט. הוא נכנס לכלא כנאצי לכל דבר-גבר מבוגר ששונא שחורים, איספנים, יהודים, מלוכסנים ואף מספק דעות שעלולות אפילו להישמע הגיוניות לאדם הפשוט. הכלא הוא מקום לא פשוט וכדי למצוא את מקומו ולא להישחט על-ידי כנופיות השחורים הוא צריך להתחבר אל חבריו הלבנים, וכך הוא עושה. הסיבוך הוא לאחר מכן, הוא רואה (לאחר כשהייה של שנה בכלא) שחבריו הנאצים עושים פתאום עסקאות עם אותם האנשים מהכנופיות האחרות שהם כל כך נשבעו לשנוא! ובשביל מה? בשביל רווח. דרק המום לגלות שכל האידאולוגיה שלו מתפוררת לו בידיים כשהוא רואה שבכלא כל השטויות האלה פשוט לא תקפות. זה אומנם נשמע יפה כל ה"נאציזם" הזה בחוץ, אבל בסופו של דבר כל אחד פועל לפי האינטרסים שלו. כשהוא מנסה להעיר להם שמה שהם עושים נוגד את כל העקרונות הכי בסיסיים שלהם, הם מתעצבנים ואומרים לו שיפסיק עם זה. לאחר מכן דרק מחליט שהוא לא רוצה להסתובב איתם יותר, ובכך הוא בעצם משאיר את עצמו חשוף ללינצ'ים של השחורים. רק שזה לא קורה. להפך, הלינצ' בא מ"חבריו" הנאצים שמתעצבנים על כך שהוא נטש אותם ודי אונסים אותו במקלחות לאחר מכן. בסופו של דבר הוא מצליח לצאת מהכלא כאדם חדש. אדם שמחק ממוחו כל זכר של אמונה טהורה בדברים שבהם פעם דגל (אני לא מצליח להסביר פה בדיוק איך הוא השתנה, מן הסתם עדיף לראות את הסרט. אבל זה בעצם שילוב של הכול: של העובדה שהנאצים הם לא באמת נאצים והכול סתם חרטה, שה"כושים" לא תקפו אותו כמו שחשב שיעשו והעובדה שהחבר הכי טוב שלו בכלא היה בן אדם שחור בעצמו). כשהפלאשבק הגדול הזה מסתיים אנחנו חוזרים להווה. בהווה דרק יצא מהכלא ויש לו מטרה אחת עיקרית: להחזיר את החיים שלו למסלול, לעזור למשפחה שלו מבחינה כלכלית והכי חשוב זה להוציא את כל הרעל מאחיו הצעיר שנהיה גם הוא נ''נ. כל הסיפור שכתבתי הוא מה שדרק מספר לאחיו וע''י כך מצליח לגרום לו להקשיב סוף סוף.
הפסקת ספוילרים זמנית:
אז אני חייב לשאול את עצמי ואתכם, מהי הנקודה שהסרט מנסה להעביר? ששטויות בסגנון "נאציזם" או כל התאגדות אחרת מאותו סגנון היא סתם זיון שכל ושבסופו של דבר בן אדם עושה מה שהכי טוב לו? ואולי בכלל זה סרט אופטימי למדי שמראה שאם אפשר "לרפא" בן אדם אחד מהמחלה הזו, אז אפשר לרפא את כולם? או לפחות לנסות?
סיום הפסקת ספוילרים זמנית:
לכאורה בנקודה זו מרגישים שהסרט בא לסיום, ופעמים רבות אני מוצא את עצמי מקווה שממש ברגע זה ירוצו הכתוביות ויהיה סוף טוב, אבל הדברים אינם כל כך פשוטים.
אחרי כל הסיפור הארוך על הכלא (בעבר) דרק ודני (בהווה) חוזרים הביתה ויש 2 סצינות שאני מאוד אוהב: הראשונה היא ששניהם נכנסים לחדר של דני שמלא בפוסטרים של היטלר, נאצים, כוח לבן וכו', ומתחילים (לאחר בהייה קצרה בנ''ל) להוריד הכול מהקירות ולזרוק הכול לזבל. הסצנה השניה היא דרק שהולך להתקלח וכשהוא מסיים הוא יוצא מן המקלחת ומסתכל במראה על סמל הנאציזם הגדול שמקועקע לו על החזה בבושת פנים לפני שהוא מכסה אותו עם כף היד. 2 קטעים שכנראה באים להסביר שהתקופה הרעה מאחוריהם.
בתחילת הסרט רואים שדני מסתבך עם איזה פרחח שחור אחר בתיכון, קטע זה יהיה רלוונטי עכשיו. למחרת הבוקר הכול נראה הכי אופטימי שיש. כל המשפחה שוב ביחד, הניאו-נאצים חזרו בהם, דרק הולך למצוא עבודה ודני חוזר להשקיע בלימודים. האח הגדול מלווה את האח קטן לתיכון עם הרגשת סיפוק שהוא הצליח להוציא את אחיו מכל הבלאגן הזה, נפרד ממנו בחיוך ועוזב לחפש עבודה. כמה רגעים לאחר מכן, דני נכנס לשירותים בתיכון להשתין, וכשהוא מסתובב הוא רואה את אותו הפרחח בוהה בו, מרים אקדח, ויורה בו 3 פעמים למוות. דרק חוזר לתיכון, בוכה על הגופה המדממת של אחיו הצעיר, והסרט נגמר.
אתם מבינים כעת למה איני מצליח לפענח את הסרט הזה? מה בסופו של דבר משתמע מכל העניין? הסיום הוא כל כך קשה לצפייה שכל הדעה שלי מתבטלת מיד ואני נותר אובד עצות. הרי כל שניה שבסרט הזה מנסה להראות לנו את האבסורד שבשניאה לשם השניאה ואת הדעה הגורסת כי עם היגיון פשוט אפשר להסתדר ואין צורך להכליל ש"כל השחורים ככה" וכל "היהודים הם ככה" וכל האלה הם כאלה. זה באמת מה שהרגשתי רוב הסרט. ומה קורה בסופו של דבר? מביאים שחור שפשוט נראה כמו ה"כושי" הכי סטריאוטיפי שיש (כשרואים אותו ממש קל לשנוא אותו): שפתיים גדולות ועבות, אף רחב ומרוח, שיער שנראה וכנראה מרגיש כמו הספוגים של הצמר-מתכתי, והוא פשוט הורג את דני ובבת אחת שובר כל "קריאה לשלום" שהייתה קיימת בסרט במידה והייתה קיימת.
אולי תעזרו לי להבין מה הבמאי והתסריטאים ניסו לומר, אני אשמח לשמוע את דעותיכם. ואולי בכלל הם לא ניסו לומר כלום? אולי הם פשוט הבינו שהנושאים האלה הם כל כך שנויים במחלוקת שהם לא יצליחו פשוט לקבוע עובדות בשטח וגם כיוון שהם בעצמם לא בטוחים מהי התשובה הנכונה (בהנחה שהיא קיימת) ולכן פשוט החליטו להציג דעות שונות וסותרות? הסרט הזה מרגיש מאוד אמיתי וזה כי הוא מתייחס לדברים אמיתיים: אי-שוויון, גזענות, שנאה והיחסים שלנו כבני אדם אל מי ששונה.
אם אתם רוצים את הדעה שלי, הנה היא: כל הבאסה שבעולם שנובעת ממה שציינתי למעלה לא תעלם בכזו פשטות מכיוון שהמקור שממנו היא נובעת לא ייעלם. אי-אפשר לרפא את העולם לחלוטין ולגרום לכל אחד לקבל את האחר (אפילו שגזענות היא דבר טיפשי). אנשים ימשיכו לשנוא ולפזר את השנאה והפחד שלהם לאנשים אחרים. דעה של איש אחד עלולה לגרום לאנשים לסטות מדרך הישר ודעה אחרת עלולה "לתקן אותם". אך הנקודה התחתונה והטרגית היא שבני-אדם ימשיכו להיוולד ואין סיבה להאמין שהם יהיו חסינים מאותן דעות קיצוניות. להפך, אולי הם יביאו כמה חדשות.
כמה ציטוטים:
Derek Vinyard: One in every three black males is in some phase of the correctional system. Is that a coincidence or do these people have, you know, like a racial commitment to crime?
Derek Vinyard: Oh it doesn't? You don't think I see what you're trying to do here? You think I'm gonna sit here and smile while some fuckin' kike tries to fuck my mother? It's never gonna happen Murray, fuckin' forget it, not on my watch, not while I'm in this family. I will fuckin' cut your Shylock nose off and stick it up your ass before I let that happen. Coming in here and poisoning my family's dinner with your Jewish, nigger-loving, hippie bullshit. Fuck you! Fuck you! Yeah, walk out, asshole, fuckin' Kabbalah reading motherfucker. Get the fuck out of my house.
Derek Vinyard: We're so hung up on this notion that we have some obligation to help the struggling black man, you know. Cut him some slack until he can overcome these historical injustices. It's crap. I mean, Christ, Lincoln freed the slaves, like, what? 130 years ago. How long does it take to get your act together?
Danny Vinyard: So I guess this is where I tell you what I learned - my
conclusion, right? Well, my conclusion is: Hate is baggage. Life's too short to be pissed off all the time. It's just not worth it. Derek says it's always good to end a paper with a quote. He says someone else has already said it best. So if you can't top it, steal from them and go out strong. So I picked a guy I thought you'd like. 'We are not enemies, but friends. We must not be enemies. Though passion may have strained, it must not break our bonds of affection. The mystic chords of memory will swell when again touched, as surely they will be, by the better angels of our nature.'
זרם לי פוסט כבד.
Ludwig
בבלוג זה
בכל הבלוגים
